625. שבועה (ב)

וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאָסוּר לְהִשָּׁבַע בְּשֵׁם ה', אֶלָּא אֲפִילוּ לְהִשָּׁבַע עַל נַפְשׁוֹ וְעַל חַיָּיו לְלֹא צֹרֶךְ, אָסוּר. וְכָל שֶׁכֵּן בִּשְׁבוּעָה לַשֶּׁקֶר, שֶׁנֶּפֶשׁ עַצְמוֹ הוּא חוֹבֵל. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁלִּמְּדוּ לְשׁוֹנָם לְהִשָּׁבַע עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר בְּחַיֵּי אֲבִיהֶם אוֹ אֲחֵיהֶם אוֹ חַיֵּי חֲבֵרוֹ שֶׁמְּדַבֵּר עִמּוֹ, וְהֵם דְּבָרִים שֶׁל גְּנַאי, חִסָּרוֹן כָּבוֹד וּבִזָּיוֹן, מִלְּבַד אִסּוּר שְׁבוּעוֹת שָׁוְא. וּבֶאֱמֶת שֶׁשְּׁבוּעָה זוֹ הִיא דֶּרֶךְ שְׁטוּת לְלֹא צֹרֶךְ, כִּי יָכוֹל הָאָדָם לוֹמַר אֶת דְּבָרָיו לְלֹא שְׁבוּעָה, אִם יַאֲמִינוּ, יַאֲמִינוּ, וְאִם לֹא יַאֲמִינוּ, לֹא יַאֲמִינוּ, וּמַה אִכְפַּת לוֹ. וְכָךְ עָנְשׁוֹ שֶׁל הָרָגִיל לְהִשָּׁבַע, שֶׁאֵין מַאֲמִינִים לְכָל שְׁבוּעוֹתָיו.