ט) כל חלה מהן, מרובעת, שנאמר 'לחם הפנים', שיהיו לו פנים רבים. אורך כל חלה מהן עשרה טפחים, ורחבה חמשה טפחים, ורומה – גובהה שבע אצבעות. והשולחן, אורכו שנים עשר טפח, ורחבו ששה טפחים. נותן אורך החלה על רוחב השולחן, נמצאת החלה יוצאת שני טפחים מכאן ושני טפחים מכאן. וכופל את היוצא מכאן ומכאן, וישאר בין שני הקצוות רוח באמצע. וכן מניח חלה על גבי חלה, עד שעורך שש חלות. וכן עושה בצד המערכה השנייה, שש חלות.
י) אין אפיית לחם הפנים דוחה את השבת, ולא את יום טוב, אלא בערב שבת אופין אותן ועורכין אותן למחר. ואם חלו שני ימים טובים של ראש השנה להיות בחמישי ובערב שבת, אופין אותן מיום רביעי.
