(354) חלק שני, פרק כז

ְלַל הַדְּבָרִים: צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת זָהִיר לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, בֵּין הַדְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם וּבֵין הַדְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּי כֻּלָּם דִּבְרֵי ה' הֵמָּה. וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב בְּפָרָשַׁת הַאֲזִינוּ: "אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת; כִּי לֹא דָּבָר רֵיק הוּא מִכֶּם, כִּי הוּא חַיֵּיכֶם". וְהַיְנוּ שֶׁלֹּא יַחֲשֹׁב הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ עַל אֵיזֶה מִצְוֹת, שֶׁאֵינָן רַק לְכַתְּחִלָּה לְיַפּוֹת אֶת הָאָדָם, וְלָזֶה אָמַר: "כִּי הוּא חַיֵּיכֶם", שֶׁכְּמוֹ בְּעִנְיְנֵי הַגּוּף יֵשׁ בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר חַיּוּת, וְכֻלָּם נִצְרָכִים לוֹ בְּהֶכְרֵחַ, כֵּן בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה יֵשׁ בָּהּ חַיּוּת לְנֶפֶשׁ הָאָדָם, וְכֻלָּם מֻכְרָחִים לוֹ. וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמוּר בְּקֹהֶלֶת: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם". וְהַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי יִרְאַת הָאֱלֹקִים מִלַּעֲבֹר עַל שׁוּם לֹא תַעֲשֶׂה, וּלְקַיֵּם כָּל מִצְוֹתָיו שֶׁצִּוָּה בְּקוּם וַעֲשֵׂה, זֶהוּ כָּל הָאָדָם וְהַיְנוּ שֶׁאָז נִקְרָא אָדָם שָׁלֵם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם תִּקְטַן בְּעֵינָיו, חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה מִצְוָה, אָז הוּא חָסֵר בְּנַפְשׁוֹ.