(380) חתימת הספר, פרק א

יב. וְעֵל כָּל אֵלּוּ הַמַּעֲלוֹת שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה לְהַרְגִּיל בְּמִצְוָה זוֹ שֶׁל תְּפִלָּה בְּצִבּוּר, יֵשׁ עוֹד מִצְוָה פְּרָטִית גְּדוֹלָה מְאֹד עַל יְדֵי זֶה, שֶׁבָּזֶה הוּא מְחַנֵּךְ אֶת בָּנָיו גַּם כֵּן לַעֲבוֹדַת ה', כִּי כְּשֶׁהַבֵּן רוֹאֶה שֶׁאָבִיו הוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְהַמִּצְוָה חֲבִיבָה בְּעֵינָיו, מִתְרַגֵּל הוּא גַּם כֵּן לְמִצְוָה זוֹ, וּכְבוֹד הַשֵּׁם מִתְרַבֶּה עַל יְדֵי זֶה. וְהִנֵּה בֶּאֱמֶת מְאֹד תָּמַהְתִּי, מַהוּ זֶה שֶׁבְּיָמֵינוּ אֵין אָנוּ רוֹאִין מִן הַבַּחוּרִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, כִּי אִם מְעַט מִן הַמְּעַט, זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם. ? וְאָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר, שֶׁהַבֵּן לוֹמֵד מֵאָבִיו, כִּי כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה לְאָבִיו, שֶׁהַמִּצְוָה אֵינָהּ חֲבִיבָה בְּעֵינָיו, שֶׁפַּעַם הוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּפַעַם מִתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ (אַף שֶׁלֹּא בְּאֹנֶס), הוּא תּוֹפֵס לְמִדָּה טוֹבָה זוֹ בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ כְּלָל. וְאִם כֵּן נִמְצָא, לְבַד שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוַת חִנּוּךְ, אַדְּרַבָּה, גּוֹרֵם לְהֶפֶךְ, חִנּוּךְ רַע, לְהָסִיר בָּנָיו מִדֶּרֶךְ ה', וְאָשֵׁם הוּא לֶעָתִיד גַּם עֲלֵיהֶם. וְאִישׁ הַנִּלְבָּב יָשִׂים כָּל זֶה עַל לִבּוֹ, וְאָז אַשְׁרָיו וְטוֹב לוֹ.