שיעור 493, ספר תהילים, פרק קד, ג-ו

(ג) הַ֥מְקָרֶ֥ה בַמַּ֗יִם עֲֽלִיּ֫וֹתָ֥יו הַשָּׂם־עָבִ֥ים רְכוּב֑וֹ הַֽ֝מְהַלֵּ֗ךְ עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃

(ד) עֹשֶׂ֣ה מַלְאָכָ֣יו רוּח֑וֹת מְ֝שָֽׁרְתָ֗יו אֵ֣שׁ לֹהֵֽט׃

(ה) יָֽסַד־אֶ֭רֶץ עַל־מְכוֹנֶ֑יהָ בַּל־תִּ֝מּ֗וֹט עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃

(ו) תְּ֭הוֹם כַּלְּב֣וּשׁ כִּסִּית֑וֹ עַל־הָ֝רִ֗ים יַ֖עַמְדוּ מָֽיִם׃

(ג) וממשיך לפרש את ענין הרקיע, הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו – עשה ה' את ה'תקרה' של העולם ממים העולים למעלה, כי אדי המים עולים ומתקבצים ונעשים עננים הנמצאים בגובה העולם, כתקרה המכסה את הבית, וכאשר יוצא מהם החום נעשים האדים ל'עבים' הראויים להמטיר גשם, וה' הוא הַשָּׂם את העָבִים לרְכוּבוֹ, וכאילו ה' רוכב על העבים הללו, הַמְהַלֵּךְ – הַמֶּרְכָּב הזה, העשוי מעָבִים, מהלך ממקום למקום עַל כַּנְפֵי רוּחַ, המוליכה את העננים.

(ד) עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת – שליחי ה' להוריד את הגשמים במקומות השונים הם הרוחות, המוליכות את העננים למקום שיגזור ה' שיֵרדו בו גשמים, מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט, כי ברקי האש המתהווים בעננים הם ה'משרתים' העושים את מלאכת הורדת הגשם, כי על ידם מתבקעים העננים ויורדים גשמים. ורקיע זה הוא ההכנה למה שאחר כך עלו המים מהיבשה אל הרקיע ונראתה היבשה, וכפי שיבאר.

(ה) ביום השלישי יָסַד ה' את האֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ, כי אז אמר ה' "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" (בראשית א' ט'), והתייסדה הארץ על ידי שנקוו כל מימות העולם לאוקיינוס, ונראתה היבשה הראויה לישוב בני האדם, ונעשתה באופן שבַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד – לא תתמוטט ולא תתבטל לעולם.

(ו) ומבאר איך היה הדבר, כי בתחילה, תְּהוֹם (-הקרקע שמתחת למים) כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ, כי היה כולו לבוש במים, בכל כדור הארץ, עד שאפילו עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם, כי בכל העולם לא היה מקום פנוי ממים, והיה זה כיון שיסוד הרוח היה מעורב עדיין ביסוד המים, ומחמת כן התפשטו המים לשטח עצום, על פני כל הארץ.