מסכת יומא, פרק ב, משנה ז

משנה ז: פַּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, הָרֹאשׁ בְּאֶחָד, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הָעֹקֶץ בִּשְׁנַיִם, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, הֶחָזֶה בְּאֶחָד, וְהַגֵּרָה בִּשְׁלשָׁה. שְׁתֵּי יָדַיִם בִּשְׁנַיִם. שְׁתֵּי דְפַנּוֹת בִּשְׁנַיִם. הַקְּרָבַיִם וְהַסּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁלשָׁה שְׁלשָׁה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר. אֲבָל בְּקָרְבַּן יָחִיד, אִם רָצָה לְהַקְרִיב, מַקְרִיב. הֶפְשֵׁטָן וְנִתּוּחָן שֶׁל אֵלּוּ וָאֵלּוּ שָׁוִין:

פַּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כהנים, הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, הָרֹאשׁ בְּכהן אֶחָד, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם – שני כהנים יחד נושאים אותה. הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הָעֹקֶץ בִּשְׁנַיִם, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, הֶחָזֶה בְּאֶחָד, וְהַגֵּרָה בִּשְׁלשָׁה. שְׁתֵּי יָדַיִם בִּשְׁנַיִם. שְׁתֵּי דְפַנּוֹת בִּשְׁנַיִם. הַקְּרָבַיִם וְהַסּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁלשָׁה שְׁלשָׁה, לפי שנסכי הפר מרובים יותר מנסכי הכבש והאיל. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים – אימתי נאמרו דינים אלו, שהקרבנות קרבים על ידי כהנים רבים, בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר, אֲבָל בְּקָרְבַּן יָחִיד, אִם רָצָה כהן אחד לְהַקְרִיב לבדו, מַקְרִיב. הֶפְשֵׁטָן וְנִתּוּחָן שֶׁל אֵלּוּ וָאֵלּוּ – של ציבור ושל יחיד, שָׁוִין לענין זה שכשרים בזר, ואינם צריכים דוקא כהן.