יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

הלכות תמידין ומוספים, פרק י, יא-יד

יא) בכל יום ויום מימי החג (-חג הסוכות), היו אומרים שירה בפני עצמה על מוסף היום, וכך היה סידרן, בראשון מימי חולו של מועד היו אומרין 'הבו לה' בני אלים'. בשני, 'ולרשע אמר אלהים' וגו'. בשלישי, 'מי יקום לי עם מרעים'. ברביעי, 'בינו בוערים בעם' וגו'. בחמישי, 'הסירותי מסבל שכמו'. בששי, 'ימוטו כל מוסדי ארץ' וגו'. ואם חל שבת להיות באחד מהן, אין אומרים את המזמור של אותו יום, ולמחרת אומרים את המזמור הבא לפי הסדר, ונמצא שמזמור 'ימוטו', שהוא האחרון, ידחה, ואין אומרים אותו באותה שנה.

יב) כבר ביארנו שכל משמרות כהונה עשרים וארבעה הן, וכולן עובדין בשוה ברגלים. ובחג הסוכות, בכל יום היה כל משמר שהגיע זמנו מקריב פר אחד או איל אחד או שעיר החטאת, ולא היה משמר שמקריב שנים מהם באותו יום, אבל הכבשים, שמקריבים מהם ארבעה עשר בכל יום, יש משמר שמקריב מהן שני כבשים ביום, ויש משמר שמקריב כבש אחד. כיצד הוא הסדר, ביום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פרים ושני אילים ושעיר, כל משמר מקריב בהמה אחת מהם, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לשמונה משמרות, ששה משמרות מקריבין שנים שנים – שני כבשים כל משמרת, ושני משמרות מקריבין אחד אחד – כבש אחד לכל משמרת. בשני, היו שם שנים עשר פרים ושני אילים ושעיר, כל משמר מקריב אחד. נשארו שם ארבעה עשר כבשים לתשעה משמרות (כי מאחר והופחתו הפרים מאתמול, נשארה משמרת יתירה שלא הקריבה פר), חמשה מקריבין שנים שנים, וארבעה מקריבין אחד אחד. בשלישי, היו שם אחד עשר פרים ושני אילים ושעיר, כל משמר מקריב אחד, נשארו ארבעה עשר כבשים לעשרה משמרות, ארבעה מקריבין שנים שנים, וששה מקריבין אחד אחד. ברביעי היו שם עשרה פרים ושני אילים ושעיר, כל משמר מקריב אחד. נשארו שם ארבעה עשר כבשים לאחד עשר משמר, שלשה מקריבין שנים שנים, ושמונה מקריבין אחד אחד. בחמישי היו שם תשעה פרים ושני אילים ושעיר, כל משמר מקריב אחד, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לשנים עשר משמר, שני משמרות מקריבין שנים שנים, ועשרה מקריבין אחד אחד. בששי, היו שמונה פרים ושני אילים ושעיר, כל משמר מקריב אחד, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לשלשה עשר משמר, משמר אחד מהן מקריב שני כבשים, ושנים עשר משמר מקריבין אחד אחד. בשביעי היו שם שבעה פרים ושני אילים ושעיר, וארבעה עשר כבשים כמנין המשמרות. נמצא כל משמר מקריב בהמה אחת.

יג) וכל מי שהיה מקריב פר היום, שזהו הקרבן הגדול ביותר, לא היה מקריב פר למחר, אלא חוזרין חלילה, לפי סדר המשמרות. בשמיני, חוזרין לפייס כולן כאחד – היו כל המשמרות עורכים הגרלה, מי יזכה להקריב את הקרבנות, כשאר הרגלים, כמו שביארנו.

יד) ביום טוב הראשון של חג הסוכות שחל להיות בשבת, היה שם מנחת נסכים של מוספין ושל תמידין בסך הכל ששים ואחד עשרון, ולא היו מערבין אותו, כיון שאין המנחות שוות, שמנחת הפר נבללת בשני לוגים לעשרון, ומנחת הכבש נבללת בשלשה לוגין לעשרון.

 

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי". (חגיגה יב ב)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?