665. שררה

שְׂרָרָה הִיא צָרָה שֶׁמְּקַבֶּרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ, כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם עָשׂוּי לְהִתְגָּאוֹת מֵחֲמַת שְׂרָרָתוֹ וּלְהַטִּיל אֵימָה יְתֵרָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְכֵן עָשׂוּי הוּא לַעֲשׂוֹת כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, וּלְזַלְזֵל בִּכְבוֹד הַיָּחִיד וְהָרַבִּים וְכַדּוֹמֶה. לָכֵן מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים – יִבְרַח מִן הַשְּׂרָרָה. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, וּמֻכְרָח לִנְהֹג שְׂרָרָה, יִתְגַּבֵּר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהִתְגָּאוֹת, וּבְלִבּוֹ יַשְׁפִּיל עַצְמוֹ וְיַכִּיר מִעוּט עֶרְכּוֹ, וְיִזָּהֵר בִּכְבוֹד כָּל אָדָם. וְאִם יִצְטָרֵךְ לִזְרֹק מָרָה, יִשְׁקֹל מַעֲשָׂיו בְּפֶלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט, לַעֲשׂוֹת בָּאֹפֶן הָרָאוּי לְפִי צֹרֶךְ שָׁעָה, וְכָל מַעֲשָׂיו יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְאֶל בִּינָתוֹ אַל יִשָּׁעֵן, וְשׁוֹמֵעַ לְעֵצָה חָכָם, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ. וְיִשְׁפֹּךְ נַפְשׁוֹ לִפְנֵי ה' שֶׁיְתַקְנֵהוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנָיו שֶׁלֹּא תֵּצֵא תַּקָּלָה מִתַּחַת יָדוֹ, וְשֶׁלֹּא יִתְגָּאֶה, וְאַחַר כָּל זֹאת אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁיֵּצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְיִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם.