הלכות הטיפול בבגדים בשבת [שנה ב, ויחי]
ט. העושה דבר שהוא גמר עשיית כלי ותיקונו, הרי גמר זה חשיב מלאכה, ואפילו שהוא דבר מועט, והוא תולדת מכה בפטיש. לפיכך הלוקט יבלתו, כלומר גבשושית שעל גבי בגדים הנשארים מן האריגה, וכן קשין וקסמין שנארגו בבגד שלא במתכוין, הרי זה חייב משום מכה בפטיש אם הוא מסירם בכונה כדי ליפות הבגד, שהיפוי הזה חשיב גמר עשיית הבגד ותיקונו. ואם אינו מקפיד עליהם, ואינו מסירם בכונה כדי ליפות הבגד אלא דרך מתעסק בעלמא, אף שאין בזה איסור תורה, מכל מקום יש בזה איסור מדברי סופרים.
"עלה בלבי להזכיר בתוך הדרשה שעל הפרשה שאנכי דורש בציבור בכל שבת,
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
