676. תורה (ו)

זֶה כְּלָל גָּדוֹל, שֶׁלֹּא יִתְיָאֵשׁ אָדָם מִן הָרַחֲמִים, כְּמִנְהַג אֵיזֶה אֲנָשִׁים, שֶׁאוֹמְרִים, 'זֶה הַבֵּן בְּוַדַּאי לֹא יֵצֵא חָכָם, וְאִם אַנִּיחֶנּוּ בְּתַלְמוּד תּוֹרָה יִהְיֶה קֵרֵחַ מִכָּאן וְקֵרֵחַ מִכָּאן, מוּטָב שֶׁאוֹצִיאֶנּוּ לְמַשָּׂא וּמַתָּן, שֶׁיִּלְמַד לְהָבִיא טֶרֶף לְבֵיתוֹ', וּבֶאֱמֶת זֶה הֶבֶל, שֶׁכָּל אֲשֶׁר יֵשֵׁב עַל הַתּוֹרָה – בְּוַדַּאי יַרְוִיחַ וְלֹא יַפְסִיד, שֶׁאִם לֹא יֵצֵא חָכָם, לְפָחוֹת יִהְיֶה יוֹדֵעַ סֵפֶר, וְלֹא יִהְיֶה עַם הָאָרֶץ, וְלִלְמֹד לִהְיוֹת סוֹחֵר אֵין צָרִיךְ חָכְמָה וּזְמַן, כִּי בִּמְהֵרָה יִלְמַד, וְהַזּוּזִים – הֵם זָזִים מֵאֲלֵיהֶם, וְאֶפְשָׁר שֶׁמְּלַאכְתוֹ תִּהְיֶה נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים.

֍ ֍ ֍

גַּם אָדָם עָנִי, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְפַרְנֵס אֶת בָּנָיו, יִסְבֹּל מְעַט עִמָּהֶם וִילַמֵּד אוֹתָם תּוֹרָה עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ, וְהַתּוֹרָה תַּעֲמֹד לָהֶם לְזוּנָם וּלְפַרְנְסָם פַּרְנָסָה טוֹבָה, בְּהֶתֵּר, בְּנַחַת, בְּרֶוַח וּבְכָבוֹד, שֶׁאִם לֹא יַגִּיעוּ לִהְיוֹת חֲכָמִים גְּדוֹלִים מוֹרֵי הוֹרָאוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, עַל כָּל פָּנִים יוּכְלוּ לִהְיוֹת חַזָּנִים וּמְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת, וְיִהְיוּ מִמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים, וְיִהְיוּ עוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם וְיִהְיֶה חֶלְקָם מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא יִהְיֶה חֶלְקָם מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת.

וְאַף שֶׁבְּוַדַּאי אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לְּהִתְקַיֵּם בְּלִי סוֹחֲרִים, יָנִיחַ לַאֲחֵרִים לַעֲסֹק בָּזֶה, וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּלַאכְתוֹ מְלֶאכֶת שָׁמַיִם, וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁחֶלְקוֹ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ. וְכָל אָדָם צָרִיךְ לוֹמַר 'מֵנִיחַ אֲנִי כָּל אֻמָּנֻיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תּוֹרָה', וְאִם צָרִיךְ הָעוֹלָם לְסוֹחֲרִים – אֶפְשָׁר לָעוֹלָם שֶׁיִּתְקַיֵּם עַל יְדֵי אֲחֵרִים.