ספר זמנים: הלכות תעניות, פרק ד, ה-ו
ה) ושליח צבור מתחיל ומתפלל עד ברכת גואל ישראל שבשמונה עשרה, ואומר ברכת זכרונות וברכת שופרות מעין הצרה, ואומר 'אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני', 'אשא עיני אל ההרים' וגו', 'ממעמקים קראתיך ה", 'תפלה לעני כי יעטוף' וגו'.
ו) ואומר דברי תחנונים כפי כחו, ואומר ברכת 'ראה נא בעניינו וריבה ריבנו ומהר לגאלנו', ומתחנן ואומר בסוף תחנוניו קודם חתימת הברכה 'מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה', וחותם ואומר 'ברוך אתה ה' גואל ישראל':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
