פרק יט, ריבית במשכון, כג-כד
אופנים שונים
כג. הדין שאם המלוה רוצה להשתמש במשכון עליו לשלם על השימוש, נאמר רק במשכון שאינו מיועד להוצאה, דהיינו, סוג חפץ שבתום השימוש בו מחזירים אותו כמות שהוא.
אבל אם המשכון מיועד להוצאה, כגון כסף או מיני מאכל ומשקה, שהשימוש בו הוא על ידי שמכלה את המוצר שקיבל ומחזיר מוצר אחר כמו שלוה, והמלוה קיבל את המשכון על דעת כן שיוכל להוציאו, אסור למלוה לתת כל סוג של תשלום על מנת שיוכל להשתמש במשכון.
והטעם, כי כאשר משתמש המלוה במשכון כזה הרי זה נחשב שהוא לווה אז את המשכון, ואסור לו לשלם על השימוש במשכון כזה, כי אז ייחשב התשלום כנתינת ריבית על הלוואת המשכון.
כד. מלוה שקיבל בקבוק יין יקר למשכון, וקיבל רשות לפותחו ולשתותו בפורים, ולאחר מכן יקנה לבעל המשכון בקבוק חדש כזה, מותר לו לעשות כן, אך רק אם השימוש הוא בחינם, דהיינו שלא יתן לו שום תוספת תשלום על השימוש.
וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
(ויקרא כה, לו)
