בפרטי מידת הנקיות
ונדבר עתה על החטאים המצויים הנולדים מחברת בני האדם וקיבוצם, כגון הונאת דברים, הלבנת הפנים, הכשלת העיור בעצה, רכילות, שנאה ונקימה, שבועות, דבר שקר וחילול השם, כי מי יאמר נקיתי מהם, טהרתי מאשמה בם, כי ענפיהם רבים ודקים עד מאד, והזהירות מהם כרוכה בטירחה גדולה.
הונאת הדברים בכללה, הוא לדבר בפני חבירו לבד, שיבוש ממנו, כל שכן האמירה בפני רבים דבר שיתבייש בו, או לעשות לו מעשה שיגרום לו להתבייש, והוא מה שאמרו חז"ל, 'אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו, זכור מעשיך הראשונים וכו', אם היו מחלות באות עליו, לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב "זכר נא מי הוא נקי אבד" וגו'. אם היו סוחרים מבקשים ממנו תבואה, לא יאמר להם, לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה, ויודע בו שלא מכר תבואה מימיו'. וכבר אמרו חז"ל, גדול אונאת דברים מאונאת ממון וכו'. וכל שכן אם הוא עושה כן בפני רבים, שבפירוש אמרו חז"ל, המלבין פני חבירו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא. ואמר רבי חסדא, כל השערים ננעלו, חוץ משערי אונאה. ואמר רבי אלעזר, הכל – הקדוש ברוך הוא נפרע על ידי שליח, חוץ מאונאה. ואמרו, שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם, ואחד מהם, אונאה. ואפילו לדבר מצוה אמר הכתוב, הוכח תוכיח את עמיתך, ואמרו ז"ל, יכול אפילו אם מחמת הוכחה זו פניו משתנות? תלמוד לומר, ולא תשא עליו חטא. מכל אלה המאמרים תראה עד היכן מתפשטים ענפי האזהרה הזאת וכמה עונשה קשה.
