יום שני
כ"ד חשון התשפ"ה
יום שני
כ"ד חשון התשפ"ה

חג שמח !

חיפוש בארכיון

שיעור 521, ספר תהילים, פרק קח, א-ד

(א) שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד׃

(ב) נָכ֣וֹן לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים אָשִׁ֥ירָה וַֽ֝אֲזַמְּרָ֗ה אַף־כְּבוֹדִֽי׃

(ג) ע֭וּרָ֥ה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר׃

(ד) אֽוֹדְךָ֖ בָֽעַמִּ֥ים ׀ יְהוָ֑ה וַֽ֝אֲזַמֶּרְךָ֗ בַּלְאֻמִּֽים׃

פרק קח

הפסוקים שבמזמור זה כבר נאמרו לעיל, פסוקים ב'-ו' נאמרו במזמור נ"ז, שם שורר דוד והודה על ישועתו הפרטית שניצל מיד שאול לאחר שהיה בתכלית היאוש, ופסוקים ז'-י"ד נאמרו בסוף מזמור ס', שם שורר דוד על תשועת כלל ישראל, לאחר שהיו בתכלית היאוש, ובמזמור זה חיבר את שתי הענינים לדבר אחד, להודות לה' על תשועת הפרט והכלל:

(א) שִׁיר מִזְמוֹר לְדָוִד.

(ב) בפסוקים הבאים (עד פסוק ו') מתאר דוד את הצלתו הפרטית, בזמן ששאול המלך רדף אחריו להורגו, והיה בתכלית ההשפלה והיאוש, ובאותו זמן נכנס שאול למערה שדוד הסתתר בה עם אנשיו, והיה דוד יכול להורגו "וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו, הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֵלֶיךָ הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת אֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ" (שמואל א, כ"ד ד'), אך דוד סירב "וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו, חָלִילָה לִּי מֵה' אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי, לִמְשִׁיחַ ה', לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ, כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא" (שם ו'), ואז הרגיש שהתעוררו כל כוחות נפשו וכבודו, והבין כי מעתה והלאה תזרח שמש הצלחתו עד שימלוך על כל ישראל, ועל כך אמר עתה בשירתו, נָכוֹן לִבִּי – ליבי, שהוא המושל על כל כוחות הגוף והנפש, נכון הוא להתגבר על יצרי, ולא להרוג את שאול, אֱלֹהִים. אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה על כך שהתגברתי על יצרי, ולא הרגתיו, אַף כְּבוֹדִי שהיה מושפל עד עתה, יתעורר ויגדל, כי הבין והרגיש דוד שמעתה ואילך יצליח בכל דרכיו, וכבודו שהיה מושפל עד עתה בבורחו מפני שאול יתעורר גם הוא, ואפילו שאול בעצמו הודה בכך ואמר "וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ, וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל" (שמואל א', כ"ד כ"א).

(ג) עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר שדממו עד עתה, וכעת יתעוררו בנועם זמירותי, אָעִירָה שָּׁחַר, כי שמש הצלחתי מתחילה לזרוח, כאור השחר ההולך ומאיר עד נכון היום.

(ד) אוֹדְךָ בָעַמִּים יְיָ, על הטובות שעשית לי, וַאֲזַמֶּרְךָ – אזמר את שבחיך ותהילותיך בַּלְאֻמִּים (לשון 'לאומים' מורה על קיבוץ אנשים שיש להם דת מיוחדת, ובפניהם ראוי לספר את תהילות ה', כי גדול הוא מכל אלהים).

 

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)