מסכת פאה, פרק ז, משנה ו

משנה ו: כֶּרֶם רְבָעִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין לוֹ חֹמֶשׁ, וְאֵין לוֹ בִעוּר. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ פֶרֶט וְיֶשׁ לוֹ עוֹלְלוֹת, וְהָעֲנִיִּים פּוֹדִין לְעַצְמָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֻּלּוֹ לַגַּת:

משנה ו: להבנת משנתנו יש להקדים כמה דינים: א. הנוטע כרם (ולהלכה הוא הדין לכל עץ מאכל), בשלש השנים הראשונות אסורים הפירות באכילה, ובשנה הרביעית הפירות קדושים ונאכלים על ידי הבעלים בירושלים. ב. פירות של מעשר שני גם כן נאכלים בקדושה בירושלים על ידי הבעלים, ואם הבעלים מחלל את הפירות על מעות, וחוזר וקונה בהם מעות, עליו להוסיף חומש. ג. פירות של מעשר שני צריך האדם לבער מביתו בערב פסח של השנה הרביעית לשמיטה, ובשנת השמיטה. ומשנתנו דנה האם שני הדינים האחרונים האמורים במעשר שני, נוהגים גם בכרם רבעי.

כֶּרֶם רְבָעִי – ענבי הכרם בשנה הרביעית לנטיעתו, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אין דינם של פירות רבעי כדינם של פירות מעשר שני, ואֵין לוֹ חֹמֶשׁ – אין הבעלים צריך להוסיף חומש כשהוא פודה בעצמו את פירות הרבעי, וְאֵין לוֹ בִעוּר – אין בהם דין ביעור. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, דין פירות כרם רבעי כדין פירות מעשר שני, ולכן יֶשׁ לוֹ חומש ויש לו ביעור.

מחלוקת נוספת בדין כרם רבעי לגבי מתנות עניים: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כרם רבעי יֶשׁ לוֹ פֶרֶט וְיֶשׁ לוֹ עוֹלְלוֹת, ואף על פי שצריך הבעלים להעלות את הפירות או את דמיהם לירושלים, נחשבים הפירות כממון הבעלים וצריך הוא לתת מהם מתנות עניים, וְהָעֲנִיִּים הזוכים בפרט ובעוללות פּוֹדִין את הפירות לְעַצְמָן ואוכלים אותם במקומם, ומעלים את דמיהם לירושלים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֻּלּוֹ לַגַּת, כלומר, דינם של פירות רבעי כדינם של פירות מעשר שני, שהם נחשבים כממון גבוה, ואין לעניים חלק בו, אלא הבעלים דורכים את כל הענבים בגת, ומעלים את היין או את דמיו לירושלים.