701. תשובה (ט)

וּכְבָר יֵשׁ לָנוּ כַּמָּה סִימָנִים מֻבְהָקִים לָדַעַת שֶׁעֲדַיִן לֹא הִטַּהַרְנוּ, שֶׁהֲרֵי אִילוּ הָיְתָה נַפְשֵׁנוּ מְטֹהֶרֶת, לֹא הָיְתָה יוֹצֵאת תַּקָּלָה מִתַּחַת יָדֵינוּ וְלֹא שׁוּם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן, וְהָיִינוּ יְכוֹלִים לְכַוֵּן דַּעְתֵּנוּ לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת ה' יִרְאָה גְּדוֹלָה וְאַהֲבָה עַזָּה, וּלְכַוֵּן בַּתְּפִלּוֹת, בַּבְּרָכוֹת וּבַעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת, וְלֹא הָיוּ מְעַרְבְּבִים אוֹתָנוּ הִרְהוּרִים רָעִים וּמַחְשָׁבוֹת זָרוֹת עַל כָּרְחֵנוּ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתֵנוּ, וְהָיִינוּ יְכוֹלִים לַעֲבוֹד אֶת בּוֹרְאֵנוּ עֲבוֹדָה שְׁלֵמָה, עֲבוֹדָה תַמָּה, בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה וְשִׂמְחָה רַבָּה. וְהָיִינוּ מִצְטַעֲרִים וּמִתְעַצְּבִים בַּזְּמַן הָרָאוּי לְעַצְבוּת, כְּגוֹן עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל עֲווֹנוֹתֵינוּ, וְעַל מַה שֶׁגָּרַמְנוּ בָּהֶם צַעַר בַּנֶּפֶשׁ, כְּמִי שֶׁבְּנוֹ יְחִידוֹ מֻטָּל מֵת לְפָנָיו, וְהָיְתָה נִשְׁמָתֵנוּ עוֹלָה לְמַעְלָה בְּכָל לַיְלָה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה', וְכָזֹאת וְכָזֹאת טוֹבָה כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת הָרְאוּיָה לַצַּדִּיקִים. לֹא כֵּן עַתָּה, שֶׁנַּפְשֵׁנוּ לֹא מְטֹהָרָה, חָסַרְנוּ כָּל טוֹב. וּכְבָר כָּתַב בְּסֵפֶר הַחֲרֵדִים בְּפֵרוּשׁ הַפָּסוּק "מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ", שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַזָּהָב נִבְחָן בְּתוֹךְ הַכּוּר אִם הוּא זָהָב טָהוֹר אוֹ מָלֵא סִיגִים, כֵּן הָאִישׁ נִבְחָן לְפִי מַהֲלָלוֹ, שֶׁאִם יוּכַל לְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ לַעֲבוֹד אֶת בּוֹרְאוֹ עֲבוֹדָה שְׁלֵמָה, בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה וְשִׂמְחָה רַבָּה, נִכָּר שֶׁנַּפְשׁוֹ מְטֹהָרָה, וְהַהֵפֶךְ – לְהֵפֶךְ.
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר, רוּחַ אֱלֹהִים תְּתַקְּנֵהוּ בְּעֵצָה טוֹבָה, וּתְעוֹרְרֵהוּ בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה לְקַיֵּם כָּל מִצְוָה כְּתִקּוּנָהּ, דָּבָר בְּעִתּוֹ. לֹא כֵּן אֲנַחְנוּ, שֶׁחֲטָאֵינוּ מוֹנְעִים הַטּוֹב מִמֶּנּוּ, וַעֲווֹנוֹתֵינוּ מַבְדִּילִים בֵּינֵינוּ לְבֵין אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.