ספר זמנים: הלכות מגילה, פרק ב, ט-יא
ט) אין כותבין את המגילה אלא בדיו, על הגויל או על הקלף, כספר תורה. ואם כתבה במי עפצא וקנקנתום, כשרה. כתבה בשאר מיני צבעונין, פסולה. וצריכה כתיבת המגילה שרטוט של השורות לפני הכתיבה, כתורה עצמה. ואין העור שלה צריך לעבד לשמה. היתה כתובה על הנייר, או על עור שאינו מעובד, או שכתבה גוי או אפיקורוס, פסולה:
י) היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות, אם רישומן ניכר, אפילו היו אותיות אלו רובה של המגילה, כשרה. ואם אין רישומן ניכר, אם היה רובה שלם, כשרה. ואם לאו, פסולה, והקורא בה לא יצא. השמיט בה סופר אותיות או פסוקים, וקראן הקורא על פה, יצא:
יא) המגילה, צריכה שתהא תפורה עד שיהיו כל עורותיה מחוברים למגילה אחת. ואינה נתפרת אלא בגידין, כספר תורה, ואם תפרה שלא בגידין, פסולה. ואינו צריך לתפור את כל היריעה בגידין כספר תורה, אלא אפילו תפר בגידין שלש תפירות בקצה היריעה, ושלש באמצעה, ושלש בקצה השני, כשרה, מפני שנקראת -כיון שהיא מכונה בפסוק בשם] 'אגרת':
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
