712. תשובה (כ)

וּמִי שֶׁהוּא כְּמֵת שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ כְּלָל, וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּחָלְיוֹ וְרָעָתוֹ וְצָרַת נַפְשׁוֹ, יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר, שֶׁיִּתְחַזֵּק לִלְמֹד סִפְרֵי מוּסָר, אוֹ לִשְׁמֹעַ בַּלִּמּוּדִים, אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁיִּתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ. וְגַם יִשְׁפֹּךְ נַפְשׁוֹ לִפְנֵי ה' שֶׁיַּחְתֹּר לוֹ חֲתִירָה מִתַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ לְהַחְזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה.

וּכְבָר רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י ז"ל תִּקֵּן נֻסָּח לוֹמַר בְּתוֹךְ בִּרְכַּת 'הֲשִׁיבֵנוּ' בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, וַאֲנִי עָנִי הוֹסַפְתִּי בָּהּ דְּבָרִים, וְכָךְ אוֹמַר תָּמִיד כָּל הַיָּמִים, "הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ, וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתְךָ, וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, אָנָּא אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפָּיִם, הַאֲרֵךְ אַפְּךָ עַד שׁוּבֵנוּ אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, וְעַד שֶׁנַּשְׁלִים תִּקּוּן נַפְשֵׁנוּ רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ, וַחֲתוֹר חֲתִירָה מִתַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדֶךָ לְהַחְזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, וּלְהַדְרִיכֵנוּ לַעֲבוֹדָתְךָ, וְתִּרְצֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, כִּי יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה".

עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל אָדָם, וִיבַקֵּשׁ רַחֲמִים גְּדוֹלִים, כִּי זוֹ רָעָה חוֹלָה, לְזֹאת יִקָּרֵא צָרָה, מָרָה מִמָּוֶת, כִּי כַּאֲשֶׁר אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּחָלְיוֹ וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ תְּרוּפָה לְמַכָּתוֹ, מִי יִרְפָּא לוֹ, הֵן גָוַע אָבַד חַס וְשָׁלוֹם. לָכֵן בְּעוֹדֶנּוּ בַּחַיִּים, יִצְעַק לִפְנֵי הַשֵּׁם בְּכָל יוֹם כְּנַאֲקַת חָלָל, כִּי הוּא מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים.