ספר זמנים: הלכות חנוכה, פרק ג, ט-י
ט) כל היום כשר לקריאת ההלל. והקורא את ההלל למפרע, מסופו לתחילתו, לא יצא. קרא חלק מההלל, ושהה, וחזר וקרא, אף על פי ששהה כדי לגמור את כולו, יצא. ימים שגומרין בהן את ההלל, יש לו (-מותר) להפסיק בין פרק לפרק, אבל באמצע הפרק לא יפסיק. וימים שקוראין בהן בדילוג, אפילו באמצע הפרק, פוסק:
י) כל יום שגומרין בו את ההלל, מברך לפניו. ומקום שנהגו לברך אחריו, מברך. כיצד מברך לאחריו, 'יהללוך ה' אלהינו כל מעשיך, וצדיקים וחסידים עושי רצונך, וכל עמך בית ישראל ברנה יודו לשמך, כי אתה ה' לך טוב להודות ונעים לשמך לזמר, ומעולם ועד עולם אתה האל, ברוך אתה ה' המלך המהולל המשובח המפואר חי וקיים תמיד ימלוך לעולם ועד':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
