מסכת כלים, פרק ג, משנה ד

משנה ד: חָבִית שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה וּטְפָלָהּ בִּגְלָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת הַגְּלָלִים וְהַחֲרָסִים נוֹפְלִים, טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלֶיהָ. נִשְׁבְּרָה וְדִבֵּק מִמֶּנָּה חַרְסִית, אוֹ שֶׁהֵבִיא חַרְסִית מִמָּקוֹם אַחֵר וּטְפָלָן בִּגְלָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל הַגְּלָלִים וְהַחֲרָסִין עוֹמְדִים, טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלֶיהָ. הָיָה בָהּ חֶרֶס מַחֲזִיק רְבִיעִית, כֻּלָּהּ מִטַּמָּא בְמַגָּע, וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר:

משנה ד: חָבִית של חרס, שֶׁלא נשברה ממש, אך נִּתְרוֹעֲעָה – נסדק החרס עד כדי שאם יטלטלו אותה כשיש בה חצי קב גרוגרות, תישבר לגמרי, וּכדי לחזקה טְפָלָהּ בִּגְלָלִים – טח אותה בגללי בקר, כדי שלא יפלו החרסים, אַף עַל פִּי שעדיין היא רעועה, באופן שֶׁאם הוּא נוֹטֵל אֶת הַגְּלָלִים ומטלטל אותה עם חצי קב גרוגרות הרי היא נשברת וְהַחֲרָסִים נוֹפְלִים, הרי היא טְמֵאָה – מקבלת טומאה, מִפְּנֵי שֶׁכל זמן שלא נשברה ממש לֹא בָטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלֶיהָ.

אבל אם נִשְׁבְּרָה החבית לחתיכות קטנות, שאפילו אחת מהן אינה מחזיקה רביעית, וְדִבֵּק מִמֶּנָּה חַרְסִית – הדביק בדבק את שברי החרסים, אוֹ שֶׁהֵבִיא חַרְסִית מִמָּקוֹם אַחֵר – או שנטל שברי חרסים קטנים והדביקם זה לזה בדבק, והוסיף וּטְפָלָן בִּגְלָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל (-יכול ליטול) את הַגְּלָלִים וְהַחֲרָסִין עוֹמְדִים מחמת שהדביקם בדבק, הרי היא טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁכאשר נשברה בָּטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלֶיהָ (ורק אם ידביק את החרסים בטיט ויצרוף את החבית בכבשן, יהיה להם שם כלי ותקבל טומאה).

אמנם אם באותה חבית המדובקת משברי חרס רבים הָיָה בָהּ חֶרֶס אחד שהוא לבדו מַחֲזִיק רְבִיעִית, והרי הוא מקבל טומאה מצד עצמו (וכפי שהתבאר לעיל, שחתיכת חרס הבאה משברי חבית שלימה, אם אותה חתיכה ראויה לקבל רביעית הרי היא מקבלת טומאה), כֻּלָּהּ מִטַּמָּא בְמַגָּע – כל החבית נחשבת כחיבור לאותה חתיכת חרס, וכל החבית מקבלת טומאה על ידי מגע שרץ, אפילו אם נגע השרץ באחת החתיכות הקטנות, כיון שהן דבוקות לחתיכת החרס המקבלת רביעית (וחיבור זה מכונה 'יד', כפי שידית הכלי נחשבת מחוברת לכלי ונטמאת עמו, כך חתיכות החרס המודבקות לאותה חתיכה נחשבות כחלק ממנה ונטמאות עמה), אך אין כל החלקים האחרים מקבלים טומאה על ידי שנכנסת טומאה לאויר החבית, והיינו לאויר אותם שברי חרסים (כיון ש'יד' של כלי חרס אינו מקבל טומאה מאוירו), וּכְנֶגְדּוֹ – אך אם נכנסה טומאה כנגד אותו שבר חרס הראוי לקבל רביעית בפני עצמו, מִטַּמֵּא בַאֲוִיר – מקבל טומאה אפילו באוירו, כיון שחרס זה נחשב עדיין ככלי חרס לכל דבר.