ספר זמנים: הלכות חנוכה, פרק ג, יא-יד
יא) יש מקומות שנהגו לכפול מ'אודך כי עניתני' עד סוף ההלל, כופלין כל דבר ודבר שני פעמים, ומקום שנהגו לכפול, יכפול. ומקום שנהגו שלא לכפול, אין כופלין:
יב) מנהג קריאת ההלל בימי חכמים הראשונים כך היה, אחר שמברך הגדול שֶׁמַקְרֵא את ההלל, מתחיל ואומר 'הללויה', וכל העם עונין 'הללויה'. וחוזר ואומר 'הללו עבדי ה", וכל העם עונין 'הללויה'. וחוזר ואומר 'הללו את שם ה", וכל העם עונין 'הללויה'. וחוזר ואומר 'יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם', וכל העם עונין 'הללויה'. וכן על כל דבר, עד שנמצאו עונין בכל ההלל 'הללויה' מאה ושלש ועשרים פעמים, סימן להם שנותיו של אהרן, שחי מאה ועשרים ושלש שנה.
יג) וכן כשהקורא מגיע לראש כל פרק ופרק הן חוזרין ואומרין מה שאמר, כיצד, כשהוא אומר 'בצאת ישראל ממצרים', כל העם חוזרין ואומרין 'בצאת ישראל ממצרים'. והקורא אומר 'בית ישראל מעם לועז', וכל העם עונין 'הללויה'. עד שיאמר 'אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני', וכל העם חוזרין ואומרין 'אהבתי כי ישמע ה" וכו', ואחר כך אומרים על כל דבר 'הללויה'. וכן כשיאמר הקורא 'הללו את ה' כל גוים', כל העם חוזרין ואומרין 'הללו את ה' כל גוים', ואחר כך אומרים על כל דבר 'הללויה':
יד) הקורא אומר 'אנא ה' הושיעה נא', והן עונין אחריו 'אנא ה' הושיעה נא', אף על פי שאינו ראש פרק. הוא אומר 'אנא ה' הצליחה נא', והן עונין 'אנא ה' הצליחה נא'. הוא אומר 'ברוך הבא' וכל העם אומרים 'ברוך הבא'. ואם היה המקרא את ההלל קטן או עבד או אשה, עונה אחריהם מה שהן אומרין מלה מלה בכל ההלל. זה הוא המנהג הראשון, ובו ראוי לילך. אבל בזמנים אלו ראיתי בכל המקומות מנהגות משונות בקריאתו ובעניית העם, ואין אחד מהם דומה לאחד:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
