כז) עולת נזיר, עולת יולדת, עולת מצורע, שדינם להיקרב בני שנה ולא יותר, ששחטן בני שנים עשר חדש ויום אחד, או מחוסרי זמן בבעלים (-שעדיין לא הגיע זמן חיובם), כשרים, וטעונין נסכים. זה הכלל, כל חסרון שאינו פוסל בעולת נדבה, אינו פוסל את הקרבן עצמו אף בעולת חובה, בין עלתה לבעלים – בין אם יצאו בה הבעלים ידי חובתן, ובין שלא עלתה להם.
