ספר נשים: הלכות אישות, פרק ג
ו) הדברים שיאמר האיש כשיקדש, צריך שיהיה משמעם שהוא קונה האשה, ולא שיהא משמע שהקנה עצמו לה, כיצד, הרי שאמר לה או שכתב בשטר שנתנו לה 'הריני בעליך', 'הריני ארוסיך', 'הריני אישיך' וכל כיוצא בזה, אין כאן קידושין כלל. אמר לה או כתב לה 'הרי את אשתי', 'הרי את ארוסתי', או 'הרי את קנויה לי', 'הרי את שלי', 'הרי את לקוחתי', 'הרי את חרופתי לי', 'הרי את ברשותי', 'הרי את זקוקה לי', וכל כיוצא בזה, הרי זו מקודשת:
ז) אמר לה או כתב לה 'הרי את מיוחדת לי', 'הרי את מיועדת לי', 'הרי את עזרתי', 'הרי את נגדתי', 'הרי את צלעתי', 'הרי את סגורתי', 'הרי את תחתי', 'הרי את עצורתי', 'הרי את תפוסתי', בכל אחד מלשונות אלו הרי זו מקודשת בספק, והוא (-ובתנאי) שיהיה מדבר עמה תחלה על עסקי קידושין, שאז יתכן שמשמעות לשון זו היא לשון קידושין, אבל אם אינו מדבר עמה תחלה על עסקי קידושין, אין חוששין כלל למלות אלו:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
