729. גאולה (ב)

וּמֵאַחַר כִּי חַיֵּי הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הֶבֶל הֵמָּה, וּבֵין בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה וּבֵין כִּי יָבוֹאוּ יְמֵי הָרָעָה – הַכֹּל אֶחָד, כִּי הָאָדָם לֹא יֵדַע מַה הוּא טוֹב בֶּאֱמֶת עֲבוּרוֹ, וְאֵין טוֹב לָאָדָם בַּעֲמָלוֹ רַק כְּשֶׁעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ, עַל כֵּן אֵין מִן הָרָאוּי לְהִתְאַוּוֹת אֶל הַגְּאוּלָה בִּשְׁבִיל לָנוּחַ וְלִרְאוֹת טוֹב, אֶלָּא רַק כְּדֵי לַעֲבוֹד אֶת ה' כָּרָאוּי, וּבִשְׁבִיל כְּבוֹד שְׁכִינַת עוּזֵּנוּ וּכְבוֹד אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּי גָּדוֹל צַעַר הַשָּׁמַיִם עַד מָקוֹם שֶׁאֵין יָד שִׂכְלֵנוּ מַגַּעַת, וְזֶה כָּל פְּרִי מַעֲשֵׂינוּ וּתְפִלָּתֵנוּ.