ספר נשים: הלכות אישות, פרק ג
ח) ויש לאיש לקדש האשה בכל לשון שהיא מכרת בו, ויהיה משמע הדברים באותה הלשון שקנאה, כמו שביארנו. היה מדבר עם האשה על עסקי הקידושין, ורצתה להתקדש לו, ועמד וקידש, ולא פירש ולא אמר לה כלום בעת הקידושין, אלא נתן בידה או בעל, הואיל והן עסוקין בענין הקדושין, דיו בכך, ואינו צריך לפרש. וכן עדי הקידושין והגירושין אינו צריך לומר להם 'אתם עדי', אלא כיון שגירש בפניהם, או קידש בפניהם, הרי זו מקודשת או מגורשת:
ט) האומר לאשה 'התקדשי לחציי', הרי זו מקודשת, כיון שאין כוונתו שלא תהיה מקודשת לכולו, אלא הא למה זה דומה, לאומר לה 'תהיי אשתי את ואחרת', והרי רשאי אדם לישא שתי נשים, שנמצא שכביכול אין לה אלא חצי איש. אבל אם אמר 'חצייך מקודשת לי', אינה מקודשת שאין אשה אחת ראויה להתקדש לשנים. וכן האומר 'הרי את מקודשת לי ולזה', אינה מקודשת:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
