ג) נתערבו בהמות קדשים בבהמות חולין תמימים, הראויים להיקרב על גבי המזבח, ימכרו החולין שבתערובת לצרכי אותו המין, ויקרבו כולן. כיצד, ארבע בהמות שלמים שנתערבו בארבע בהמות חולין תמימים, ימכרו הארבע של חולין למי שהוא צריך להביא שלמים, ויקרבו הכל שלמים. וכן בעולה או באשם שהתערבו בהם חולין, יימכרו החולין לצורך עולה או אשם, וייקרבו כולם כדינם. והדמים שניתנו על ידי החייבים בקרבנות תמורת בהמות החולין, חולין לכל דבר, שהרי דמי חולין הן (ואף שבהמות החולין מעורבות בבהמות ההקדש, ואין ידוע מי היא בהמת החולין, מכל מקום לפי האמת ניתן הכסף תמורת בהמת החולין).
ד) נתערב שור של הקדש בשוורים של חול, ואין ידוע מי הוא, גדול שבכולן הקדש, וימכרו השאר לצרכי אותו המין. נתערבו בהמות קדשים בבהמות קדשים מין במינו, זה יקרב לשם בעליו וזה יקרב לשם בעליו, אף על פי שאין כל אחד מהן מכיר קרבנו. במה דברים אמורים, שניתן להקריב קרבנות לשם הבעלים אף שאין ידוע מי הוא הבעלים של כל אחד מהקרבנות, בקרבנות של נשים, שאין בהם סמיכה, אבל קרבנות אנשים, הואיל וכל אחד צריך לסמוך על ראש קרבנו, ואינו יודע איזה מהם הוא קרבנו, הרי אלו לא יקרבו עד שיתן האחד חלקו לחבירו, ויהא מבורר למי שייך כל קרבן, או עד שיפול מום בכל הבהמות של התערובת, וימכרו, ויביאו כל אחד בדמי היפה שבהן – יקנה כל אחד מבעלי הקרבנות שהתערבו בשווי הבהמה היקרה ביותר, מאותו המין של הקרבן.
