שיעור 555, ספר תהילים, פרק קיט, יב-טו

(יב) בָּר֖וּךְ אַתָּ֥ה יְהוָ֗ה לַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ׃

(יג) בִּשְׂפָתַ֥י סִפַּ֑רְתִּי כֹּ֗֝ל מִשְׁפְּטֵי־פִֽיךָ׃

(יד) בְּדֶ֖רֶךְ עֵֽדְו͏ֹתֶ֥יךָ שַּׂ֗שְׂתִּי כְּעַ֣ל כָּל־הֽוֹן׃

(טו) בְּפִקּוּדֶ֥יךָ אָשִׂ֑יחָה וְ֝אַבִּ֗יטָה אֹֽרְחֹתֶֽיךָ׃

(יב) ומאחר שהתפלל (פסוק ה') "אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ", והיינו שיסייע לו ה' לשמור את החוקים, שאין טעמם ידוע, אומר עתה שהתקבלה תפילתו, ומודה על כך ואומר, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ על שאני שומר את החוקים, אך אוסיף ואבקש, לַמְּדֵנִי את ענינם וסודותיהם של חֻקֶּיךָ.

(יג) כנגד מה שאמר (פסוק ז') "אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ", והיינו שהשיג בבינתו את המשפטים בענינים שבין אדם לחבירו, מוסיף ואומר, בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי, בפירוט ובאריכות את כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ, כי הגעתי בהשגתם אל דרגת 'דעת' (הרמוזה בשפתיים), שהיא ההשגה הברורה של הדברים כפי שמשיג האדם את הדבר המוחש, או את המושכלות הראשונות.

(יד) בְּדֶרֶךְ עֵדְו‍ֹתֶיךָ – בדרך הראשית, הגדולה, של העדויות שבתורה הכוללות את כל מעשי ה' והנהגותיו בעולם, שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן, כי מצאתי בהם דברים יקרים ויסודות איתנים של אמונה בה' ובהשגחתו.

(טו) בְּפִקּוּדֶיךָ אָשִׂיחָה – אדבר בעניני המצוות המורות על עדויות אלו, כמו הסוכה המעידה על ענני הכבוד, והמצה המעידה על יציאת מצרים, וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ – על ידם אביט ב'ארחות', שהם הדרכים הקטנות המסתעפות מהדרך הגדולה, כי כל מצוה מכוונת לפרט מסוים מכלליות הענין שבו ניכרה השגחת ה' (ואילו בפסוק הקודם דיבר על כלל סיפורי התורה בענין זה, שהם כמו ה'דרך' העיקרית והגדולה המובילה אל עיקרי האמונה).