שיעור 556, ספר תהילים, פרק קיט, טז-יח

(טז) בְּחֻקֹּתֶ֥יךָ אֶֽשְׁתַּעֲשָׁ֑ע לֹ֖א אֶשְׁכַּ֣ח דְּבָרֶֽךָ׃

(יז) גְּמֹ֖ל עַל־עַבְדְּךָ֥ אֶֽחְיֶ֗ה וְאֶשְׁמְרָ֥ה דְבָרֶֽךָ׃

(יח) גַּל־עֵינַ֥י וְאַבִּ֑יטָה נִ֝פְלָא֗וֹת מִתּֽוֹרָתֶֽךָ׃

(טז) בְּחֻקֹּתֶיךָ, אף שאיני מבין את טעמם, בכל זאת אֶשְׁתַּעֲשָׁע כאדם המשתעשע בדבר האהוב עליו, כי אני מאמין שבחוקים אלו טמונים סודות עליונים המביאים את הנפש לשלימותה הרצויה, ולכן אף שבדרך כלל אדם נוטה לשכוח דברים שאינו מבין אותם, הרי אני לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ, כי יהיו יקרים וחשובים אצלי.

(יז) כיון שיש בעולם הזה סיבות רבות המונעות את האדם מלהשיג את שלימותו הרצויה, ובהם קיצור חיי האדם, מתפלל בפסוקים הבאים על הדברים השונים העשויים למונעו מכך, ותחילה מבקש שלא ימות בקיצור שנים, קודם שישיג את שלימותו הנפשית, גְּמֹל עַל עַבְדְּךָ שאֶחְיֶה שנים רבות, עד אשר אשיג את שלמותי (וה'גמול' הוא הניתן לאדם מכח התפעלות של רצון הנפש, וכיון שנפשי חושקת בתורתך, ראוי שתגמול לה באהבתך שלא יעצור בעדה המוות מלהשיג את שלימותה), וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ, כי זו תכלית בקשת אריכות הימים, שאוכל לשמור את דבריך.

(יח) כיון שגם עומק הענינים של התורה מקשה על האדם להשיג את השלימות הראויה, מוסיף ומבקש, גַּל עֵינַי להשיג את הדברים יותר מכפי שטבע הגוף נותן, וְאַבִּיטָה על ידי רוח הקודש שתשרה עלי, נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ – דברים מופלאים, המכוסים וחתומים בתורתך.