734. דחיה

דְּחִיָּה, כְּבָר מִילָתָהּ אֲמוּרָה, כִּי הִיא לֹא טוֹבָה, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן", וְכֵן נֶאֱמַר "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב". וּבְדוֹמֶה לְכָךְ נֶאֱמַר "וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ", לְלַמֵּד שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לוֹמַר בְּפִיו אֶת אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ. אָמְנָם, כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר לְשַׁנּוֹת מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם, כָּךְ מֻתָּר לַעֲשׂוֹת דְּחִיּוֹת מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם, וּבִפְרָט מִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבַּיִת. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לַחְשׁוֹשׁ לְאֵיבָה וּמְרִיבָה, כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְשַׁנּוֹת, כָּךְ אֵין רָאוּי לִדְחוֹת, אֶלָּא הָאֱמֶת יוֹרֶה דַּרְכּוֹ, וְסוֹף הַמַּעֲשֶׂה יַגִּיד תֵּכֶף וּמִיַּד.

֍ ֍ ֍

אָמְנָם, כְּלָל זֶה, שֶּׁיֹּאמַר מִיַּד אֶת עִקָּר כַּוָּנָתוֹ וּרְצוֹנוֹ, וְלֹא יִדְחֶה, הַיְנוּ בִּדְבָרִים שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לָדַעַת אֶת סוֹף הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהוּא מָסוּר בְּיָדוֹ, כְּגוֹן שֶׁמְּבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ אֵיזֶה דָּבָר, וְאֵינוֹ חָפֵץ לָתֶת אוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת. אֲבָל בִּדְבָרִים הַמְּסוּרִים בִּידֵי שָׁמַיִם, כְּגוֹן הַשִׁדּוּכִים, כִּי מֵה' אִשָּׁה לָאִישׁ, אִם בָּאוּ שַׁדְכָנִים לְשַׁדֵּךְ אִשָּׁה לוֹ אוֹ לִבְנוֹ, אַל יִדְחֶה אוֹתָם לְגַמְרֵי, כִּי כַּמָּה פְּעָמִים בְּעֵינֵינוּ רָאִינוּ מִי שֶׁהוּא מוֹאֵס בְּאִשָּׁה וְאֵינוֹ חָפֵץ בָּהּ כְּלָל, אֲבָל לִהְיוֹתָהּ בַּת זוּגוֹ, בְּהַגִּיעַ זְמַנּוֹ – נֶהְפַּךְ לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ לְאַהֲבָה אוֹתָהּ וְלוֹקֵחַ אוֹתָהּ לְאִשָּׁה, וְהֵן הֵן מִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים, שֶׁהוּא מְזַוֵּג זִוּוּגִים, וְעַל כֵּן לֹא יוּכַל אָדָם לוֹמַר 'אִשָּׁה זוֹ לֹא אֶקַּח', אוֹ 'לְעִיר זוֹ לֹא אֵלֶךְ' וְכַדּוֹמֶה, כִּי לֹא יֵדַע מַה יֵלֶד יוֹם, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה גָּזְרוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם. לָכֵן בְּבוֹא הַשַּׁדְכָן, יִדְחֶה אוֹתוֹ בִּדְבָרִים, וְיֹאמַר, אִם יִהְיֶה מִן הַשָּׁמַיִם יוּכַל לִהְיוֹת, אֲבָל עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד כִּי עֲדַיִן אֵין רְצוֹנִי לְשַׁדֵּךְ. אִם תִּרְצֶה הָאִשָּׁה – תַּמְתִּין, וְאִם תִּרְצֶה – תִּשְׁתַּדֵךְ עִם אַחֵר. וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח.