יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 55, מסכת יבמות, פרק רביעי

משנה
משנתנו דנה בנישואי איסור מסוימים, מתי הולד מהם ממזר: הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ לאחר שנשאת לאחר, והדבר אסור מן התורה באיסור לא תעשה, שנאמר (דברים כד ד) 'לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי ה", וְהַנּוֹשֵׂא אֶת חֲלוּצָתוֹ – את אשת אחיו לאחר שחלץ לה, שהיא אסורה עליו באיסור לא תעשה, כפי שדרשו חכמים לעיל מהפסוק (דברים כה ט) 'אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה', שכיון שלא בנה, אלא חלץ, שוב אסור לו לבנות לעולם. וְהַנּוֹשֵׂא אֶת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ [ובגמרא יבואר דין זה], יוֹצִיא, וְהַוָּלָד מַמְזֵר, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, הסובר שולד הנולד מאשה האסורה על האדם באיסור לא תעשה, הרי הוא ממזר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַוָּלָד מַמְזֵר, לפי שאין ממזר אלא מנשים האסורות על האדם באיסור כרת. וּמוֹדִים חכמים בְּנוֹשֵׂא אֶת קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ, והיינו את אחותה או אמה או בתה, שהיא אסורה עליו באיסור כרת גם לאחר שגירש את אשתו, שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר, ואף אם אין בה חיוב מיתת בית דין, כגון באחות גרושתו.
גמרא
הגמרא מביאה את דיניהם של נישואים נוספים האסורים על האדם, מה דין הולד שנולד מנישואים אלו: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הַכֹּל מוֹדִים בְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְעֶבֶד כנעני שֶׁבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר.
מבררת הגמרא, מַאן – מי הם 'הַכֹּל מוֹדִים' שהתכוון אליהם רבי יוחנן, והרי הם חכמים שבמשנתנו, הסוברים שאין ממזר אלא מחייבי כריתות, ומבארת, הכוונה לשִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי, דְּאַף עַל גַּב דְּאָמַר שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי, אֵין מַמְזֵר מֵחַיְּיבֵי לָאוִין, הַנֵּי מִילֵּי בְּחַיְּיבֵי לָאוִין דְּתַפְסֵי בְּהוּ קִדּוּשִׁין – זהו רק בחייבי לאוין שיש בהם תפיסת קדושין, כגון אותם האמורים במשנתנו, מחזיר גרושתו משנשאת וכיוצא בזה, אֲבָל בְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, דְּלֹא תַּפְסֵי בְּהוּ קִדּוּשִׁין – שאין להם כלל תפיסת קדושין בישראלית, כְּחַיְּיבֵי כְּרִיתוֹת דָּאמוּ – הרי הם דומים בדינם לחייבי כריתות, לענין זה שהולד מהם ממזר.
וְאוֹתְבִינַן עֲלֵיהּ – והקשתה הגמרא על דבריו דְרַבִּי יוֹחָנָן, וְשַׁקְלִינָן וְטָרֵינַן בָּהּ טוּבָא – ונשאה ונתנה בזה הגמרא הרבה, וְאַסִּיקְנָא – והסיקה הגמרא לְבַסּוֹף, וְהִלְכְתָא – כך היא ההלכה, עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, הַוָּלָד כָּשֵׁר, בֵּין בִּפְנוּיָה בֵּין בְּאֵשֶׁת אִישׁ. מוסיף הרי"ף, וְאִיכָּא מֵרַבְּוָואתָא – ויש מרבותינו דִּמְסַיְּימֵי בָּהּ – שמסיימים בהלכה זו כך, דְּהַאי דְּאַמְרִינָן – שמה שאמרו שהַוָּלָד כָּשֵׁר, הָנֵי מִילֵּי – דין זה הוא רק לענין זה שאם זו בת, מותרת היא להנשא לְיִשְׂרָאֵל, אֲבָל לִכְהֻנָּה הַוָּלָד פָּגוּם, דְּאִי בְּרַתָּא הִיא – שאם זו בת, אֲסוּרָה היא להנשא לְכֹהֵן. והטעם של אותם הסוברים כן, מִדְאַמְרִינָן מִיקַמֵי הַאי פִּיסְקָא – מכך שאמרה הגמרא לפני הלכה זו, וְכוּלְּהוּ אֲמוֹרָאֵי דְּמַכְשְׁרִי מוֹדוּ – שכל האמוראים המכשירים ולד של בת ישראל הנולד מגוי או עבד, מודים שֶׁהַוָּלָד פָּגוּם לִכְהֻנָּה, ולמדו כן בקַל וָחוֹמֶר מֵאַלְמָנָה, וכך הוא הלימוד, וּמַה אַלְמָנָה שנשאת לְכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁאֵין אִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל – אין איסורה נוהג בכל ישראל, אלא רק בכהן גדול, מכל מקום בְּנָהּ פָּגוּם ונעשה חלל, הפסול לכהונה, זוֹ – בת ישראל שבא עליה גוי או עבד, שֶׁאִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל, שהרי כל בנות ישראל מוזהרות על כך, אֵינוֹ דִּין – האם אין זה קל וחומר שֶׁבְּנָהּ פָּגוּם. וְכִי תֵּימָא אִיכָּא לְמִיפְרַךְ – ואם תאמר שיש לפרוך קל וחומר זה, ולומר כך, מַה לְּאַלְמָנָה – טעם מיוחד יש באלמנה שמחמתו בנה פסול, שֶׁכֵּן הִיא עַצְמָהּ מִתְחַלֶּלֶת בביאת כהן גדול, ונאסרת על כהן אחר גם אם תתאלמן מאותו כהן גדול, אין זו פירכא, שהרי הָכָא נַמִּי – גם כאן, בביאת גוי או עבד על בת ישראל, כֵּיוָן דְּבָא עָלֶיהָ, עֲשָׂאָהּ חֲלָלָה הפסולה לכהונה, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִנַּיִן לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְעֶבֶד שֶׁבָּאוּ עַל הַכֹּהֶנֶת וְעַל הַלְּוִיָּה וְעַל בַּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁפְּסָלוּהָ לכהונה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב יג) 'וּבַת כֹּהֵן כִּי תִּהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ', ללמד שרק מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַלְמָנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ, והיינו בן ישראל כשר, לגביו נאמר המשך הפסוק 'וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל', והיינו שלא התחללה מהכהונה, וכן אם היא אלמנה ולא גרושה רשאית היא להנשא לכהן, יָצְאוּ מכלל זה עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְעֶבֶד, שֶׁאֵין לָהֶן אַלְמָנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ, ואם באו עליה פסלו אותה מהכהונה, וכשם שאינה חוזרת לבית אביה לאכול בתרומה, כך אסורה היא להנשא לכהן.
מוסיף הרי"ף עוד: וְחָזֵינַן לְרַבְּוָואתָא אַחֲרִינֵי – וראינו לדברי אחרים מרבותינו, דְּפַסְקֵי – שפסקו את ההלכה בנידון זה כך, וְהִלְכְתָא, עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, הַוָּלָד כָּשֵׁר, וְלֹא מְסַיְימֵי – ואינם מסיימים שֶׁהַוָּלָד פָּגוּם, משמע שלדבריהם אם נולדה בת מאותה ביאה, מותרת היא לכהונה.
אומר הרי"ף את דעתו בענין זה: וַאֲנָן מְסַפְּקָא לָן – ואנו מסופקים בהלכה זו, אִי אותו ולד הֲוֵי פָּגוּם ופסול לכהונה אִי לֹא – או שאינו פסול, והטעם שיש לומר שהולד כשר, מִדְּחָזֵינַן לִגְמָרָא בָּתַר שַׁקְלָא וְטַרְיָא – מכך שראינו את דברי הגמרא, שאחרי שנשאו ונתנו בדבר, דְּפָּסַק, וְהִלְכְתָא עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד כָּשֵׁר, וְלֹא אָמַר וְהִלְכְתָא הַוָּלָד פָּגוּם.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?