(108) הלכות רכילות, כלל ט, א-ד

א. הרואה את חבירו שרוצה להשתתף עם אדם מסוים, והוא משער שבוודאי ייגרם לו מחמת כן דבר רע, מותר לו לספר לו זאת כדי להצילו מאותו דבר, ובלבד שיתקיימו התנאים דלהלן.

ב. ואלו התנאים: 1. יתבונן שאותו דבר באמת רע. 2. לא יגדיל את הסיפור לרוע יותר ממה שהוא. 3. יכוין לתועלת ולא משום שנאה, ויתבונן גם שתהיה תועלת אמיתית מדבריו. 4. אם הוא יכול לגרום לאותה תועלת בלי לספר זאת, אסור לו לספר. 5. ההיתר הוא רק אם לא תיגרם רעה לאותו אדם, אלא רק תימנע ממנו ההטבה של אותה שותפות.

ג. השומע מאדם שבדעתו להכות אדם מסוים או להזיקו, והוא מכיר את האומר זאת שאינו אומר כן בדרך גוזמא בעלמא, אלא באמת יעשה כן, מותר לו לספר זאת לאותו אדם כדי שיזהר ממנו שלא יזיקנו. ובלבד שיתקיימו התנאים הנ"ל בס"ב יראה שהדבר רע באמת, לא יגזים, יכוין לתועלת, אין דרך אחרת למנוע את הנזק, לא תיגרם לו רעה גדולה יותר מהראוי].

ד. אף שמותר ומצוה לספר דבר זה כדי להציל את אותו אדם מהכאה או נזק, יתבונן תחילה היטב שאכן תהיה בכך תועלת שהלה ימנע מלהזדמן עם אותו אדם למקום שיכול להכותו או להזיקו, כי לפעמים עשוי אותו אדם, כשישמע שפלוני רוצה להזיקו או להכותו, להקדים ולריב עמו על דבר זה, ובכך תתגבר המחלוקת יותר, ויש להתבונן מתחילה כיצד לתקן את הדבר.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. יש אופנים שבהם מותר לספר רכילות לכתחילה, כגון שרואה האדם שחבירו רוצה להיות שותף עם אדם אחר באיזה ענין, והוא משער שבודאי ייגרם לו על ידי זה ענין רע, שבאופן זה עליו לומר זאת לחבירו כדי להצילו מאותו ענין רע, ובלבד שיתקיימו חמשת התנאים דלהלן.

ב. ואלו התנאים: 1. יזהר מאד שלא יחליט בדעתו מיד שאותו דבר שייגרם לו הוא באמת רע, אלא יתבונן היטב מתחילה לראותו אם הוא באמת רע. 2. לא יגדיל בסיפורו את הענין לרע יותר ממה שהוא באמת. 3. יכוין רק לתועלת, ולא משום שנאה שיש לו עליו. וגם יתבונן שתהיה תועלת מדבריו, כי לפעמים הוא מכיר בטבעו של חבירו, ויודע שלא ישמע לו וישתתף עם אותו אדם, ורק יגרום שכשתהיה מריבה ביניהם יאמר לו 'יפה אמרו עליך, שאין ראוי להשתתף עמך' וכדומה, ולאדם כזה אין לספר, כי הוא מכשילו באיסור רכילות]. 4. אם הוא יכול לגרום לאותה תועלת בלי לספר את הדבר הרע, אין לספרו. 5. ההיתר הוא רק אם סיפורו לא יגרום רעה לאותו אדם, אלא רק שיפסיד את הטובה שיכולה להיגרם לו על ידי השותפות, אף שדבר זה הוא רע עבורו. אבל אם ייגרם לו מחמת סיפורו רעה ממש, אסור לספר אלא אם כן יתקיימו בו פרטים נוספים שיבוארו להלן ס"ה וס"ו]. וכל שכן אם הוא רואה שמחמת סיפורו יגרם רעה רבה לאותו אדם, יותר ממה שמגיע לו לפי הדין, שבודאי אסור לספר.

ג. דבר נוסף שאין בו משום רכילות, כגון מי ששומע אדם שאומר, כשאפגוש את פלוני במקום פלוני, אכה אותו, או אחרף ואגדף אותו, או ששמע שרצונו להזיקו בעניני ממון, והוא מכיר את טבע האיש הזה שהוא מוחזק בכך שהוא עשוי אכן להכותו או להזיקו באופנים הנ"ל, או שהוא מבין לפי הענין שכוונתו לעשות כן, ולא אמר זאת בדרך גוזמא בלבד, ובודאי יעשה כן, צריך השומע לגלות דבר זה לאותו אדם, כדי שיזהר ממנו ולא יוכל הלה להכותו או להזיקו. אמנם גם באופן זה צריכים להתקיים כל התנאים שהוזכרו לעיל בסעיף ב'. וזהו באופן שהוכיחו תחילה ולא קיבל את תוכחתו, או שהוא משער שתוכחתו לא תועיל. שאם לא כן, עליו לנסות תחילה להוכיחו, אולי יתפייס, ולא יצטרך לספר זאת לאותו אדם, וגם יקיים מצוות הוכחה והבאת שלום].

ד. אף שסיפור הדבר באופן זה הוא מצוה גדולה, ובכלל הבאת שלום, מכל מקום יש להזהר מאד שלא למהר ולספר ענין כזה, אלא לאחר שיתבונן שעל ידי ספורו יזהר אותו אדם שלא להגיע לאותו מקום שהלה זומם להכותו או להזיקו. כי לפעמים מצוי שכשיספר לו דבר זה, שאותו אדם רוצה להזיקו, יתגבר כעסו עליו, ויקדים עצמו לריב עמו, ותגדל על ידי זה המחלוקת יותר, ולכן צריך להתבונן מתחילה איך לתקן את הדבר.