מסכת כלים, פרק ז, משנה ד

משנה ד: הָיְתָה מֻפְרֶשֶׁת מִן הַכִּירָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא גְבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִטַּמָּא בְמַגָּע וּבַאֲוִיר. פְּחוּתָה מִכָּאן אוֹ שֶׁהָיְתָה חֲלָקָה, טְהוֹרָה. פִּטְפּוּטֵי כִירָה, שְׁלֹשָׁה, שֶׁל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבַאֲוִיר. פָּחוֹת מִכָּאן, כָּל שֶׁכֵּן הֵן טְמֵאִים, וַאֲפִלּוּ הֵן אַרְבָּעָה:

משנה ד: משנתנו ממשיכה לדון בענין כירה שיש סביבה 'חצר', והיינו לוח רחב המקיף אותה, ומשתמשים גם בו לבישול על ידי חום הקדירה. הָיְתָה החצר מֻפְרֶשֶׁת מִן הַכִּירָה, שלא נבנו החצר והכירה יחד, אלא עשאם האומן כל אחת בפני עצמה, בִּזְמַן שֶׁהִיא -דפנות החצר] גְבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִטַּמָּא – מקבלת טומאה בְמַגָּע וּבַאֲוִיר. אבל אם היתה פְּחוּתָה מִכָּאן – היה גובה דפנותיה פחות משלש אצבעות, אוֹ -וכל שכן באופן] שֶׁהָיְתָה חֲלָקָה ללא דפנות כלל, שהיא טְהוֹרָה.

פִּטְפּוּטֵי כִירָה, והם רגלים של טיט שעליהם עומדת הכירה, שְׁלֹשָׁה, ואם היו בגובה שֶׁל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, הרי הם נחשבים כחלק מהכירה עצמה, ומִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבַאֲוִיר, ואם היו פָּחוֹת מִכָּאן – פחות מגובה שלש אצבעות, כָּל שֶׁכֵּן שהם נידונים כחלק מהכירה, והֵן טְמֵאִים כמותה, וַאֲפִלּוּ הֵן אַרְבָּעָה פטפוטים, נידונים ככירה עצמה.