שיעור 564, ספר תהילים, פרק קיט, מה-מח

(מה) וְאֶתְהַלְּכָ֥ה בָֽרְחָבָ֑ה כִּ֖י פִקֻּדֶ֣יךָ דָרָֽשְׁתִּי׃

(מו) וַֽאֲדַבְּרָ֣ה בְ֭עֵֽדֹתֶיךָ נֶ֥גֶד מְלָכִ֗ים וְלֹ֣א אֵבֽוֹשׁ׃

(מז) וְאֶשְׁתַּֽעֲשַׁ֥ע בְּמִצְו͏ֹתֶ֗יךָ אֲשֶׁ֣ר אָהָֽבְתִּי׃

(מח) וְאֶשָּֽׂא־כַפַּ֗י אֶֽל־מִ֭צְו͏ֹתֶיךָ אֲשֶׁ֥ר אָהָ֗בְתִּי וְאָשִׂ֥יחָה בְחֻקֶּֽיךָ׃

(מה) וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה – בדרך רחבה ונוחה, כי יעשה לי ה' ניסים ונפלאות, כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי, והפקודים הם המצוות המורות על הניסים שעשה ה' לישראל, ועל ידי דרישת פקודים אלו מתעורר זכרון חסדי ה' ונפלאותיו, ויעשה ה' גם לי ניסים כאלו.

(מו) וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ, שהם מעשי התורה המוכיחים את השגחת ה' לתת שכר ועונש, נֶגֶד מְלָכִים, וְלֹא אֵבוֹשׁ, כי בתחילה מחמת חטאו היה מתבייש לדבר בדברים אלו המוכיחים שה' מעניש את החוטאים, אך עתה שאני שומר את התורה והתכפר עווני לא אבוש לדבר בענינים אלו.

(מז) וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְו‍ֹתֶיךָ, כי הם הדברים אֲשֶׁר אָהָבְתִּי.

(מח) אמנם לא יהיה זה שעשוע רק בדרך לימוד עניני המצוות ללא עשייתם בפועל, אלא וְאֶשָּׂא כַפַּי אֶל עשיית מעשי מִצְו‍ֹתֶיךָ, ולא מחמת תקוותי לקבל שכר, אלא כיון שהם הדברים אֲשֶׁר אָהָבְתִּי, ולא רק במצוות שידוע לי טעמם, אלא וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ, הגם שאין טעמם ידוע לי.