הלכות בורר בשבת [שנה ב, בשלח]
ג. אם בירר בכוונה של איסור, שהיתה כונתו להניח לאחר זמן, דהיינו לסעודת בין הערבים, ואחר שבירר מיד נמלך לאכול לאלתר, העלתי בתשובה בס"ד בסה"ק רב פעלים דלא מועילה לו המלכתו שנמלך לאכול לאלתר, כיון שכבר גמר מעשהו במחשבת איסור ונתחייב בכך, והבאתי ראיות בס"ד לזה. והוא הדין אם בישל בשבת בכוונת איסור, ואחר שבישל נזדמן לו חולה שיש בו סכנה שצריך לאותו תבשיל, לא נפטר בכך, מאחר שגמר הבישול במחשבת האיסור:
ועוד העליתי בס"ד בתשובה בסה"ק רב פעלים, דאם בירר בהיתר כדי לאכול לאלתר, ואחר כך נמלך והניח זה לסעודת בין הערבים, דלכולי עלמא איכא בזה איסורא דרבנן, ודלא כהרב טל אורות הסובר מאחר דליכא מחשבת איסור מותר לגמרי, והבאתי ראיות לזה. ברם, אם בירר בהיתר כדי לאכול לאלתר, ואכל לאלתר ונשתייר, מותר להניחו לסעודה של בין הערבים ובלבד שלא יערים. וכל שכן וקל וחומר אם בירר חתיכה אחת בהיתר כדי לאכול לאלתר, ואכל ממנה לאלתר ושייר בה, דפשיטא שמותר כיון דאכל מאותה חתיכה עצמה. ואם בירר יותר ממה שצריך לו לאלתר אדעתא לשייר ממנו לסעודת בין הערבים, חייב מן התורה לדברי הכל. אמנם נסתפקתי אם בירר אוכל שיעור קערה אחת מלאה כדי להביא לפני האורחין לסעודה לאלתר, ובעת שבירר הוא יודע שבודאי הגמור לא יאכלו האורחין כל מה שמניח בקערה ההיא, ואפילו שליש ממנה, ורק הוא מוכרח לברר כל כך לצורך מילוי הקערה בשביל כבוד האורחין, כי בושה להביא לפניהם קערה חסירה, וסו"ד צדדתי בס"ד להתיר בזה, דחשבינן לה לכולה קערה צורך אותה סעודה ובהיתר עשה:
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
