מסכת כלים, פרק ז, משנה ו

משנה ו: כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, נוֹתֵן אֶת הַכַּנָּה בֵּינֵיהֶן, מִן הַכַּנָּה וְלַחוּץ טָהוֹר, מִן הַכַּנָּה וְלִפְנִים, וּמְקוֹם הַכַּנָּה טָמֵא:

משנה ו: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, כירה שיש לה שלש רגלים (-'פטפוטים'), האויר שבין הפטפוטין עד למרחק של שלש אצבעות מהכירה עצמה, מטמא במגע ובאויר. מבררת המשנה, כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָן, כלומר, את אותו 'אויר' שבין הפטפוטים, כיצד משערים מה הוא החלק שנקרא ביניהם, האם בעיגול המקיף את שלשת הפטפוטים, או בקו ישר מפטפוט אחד לחבירו, ונמצא שהאויר המטמא הוא כעין משולש, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, נוֹתֵן אֶת הַכַּנָּה (-סרגל) בֵּינֵיהֶן, ונמצא שהמדידה היא בקו ישר מפטפוט לחבירו, וכל האויר שמִן הַכַּנָּה וְלַחוּץ, אפילו שהוא תחת הכירה עצמה, הרי הוא טָהוֹר, ואילו האויר שמִן הַכַּנָּה וְלִפְנִים, וּמְקוֹם הַכַּנָּה עצמו, הרי הוא טָמֵא – מקבל טומאה באוירו.