שיעור 565, ספר תהילים, פרק קיט, מט-נב

(מט) זְכֹר־דָּבָ֥ר לְעַבְדֶּ֑ךָ עַ֗֝ל אֲשֶׁ֣ר יִֽחַלְתָּֽנִי׃

(נ) זֹ֣את נֶחָֽמָתִ֣י בְעָנְיִ֑י כִּ֖י אִמְרָֽתְךָ֣ חִיָּֽתְנִי׃

(נא) זֵ֭דִים הֱלִיצֻ֣נִי עַד־מְאֹ֑ד מִ֝תּ֥וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א נָטִֽיתִי׃

(נב) זָ֘כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵֽעוֹלָ֥ם ׀ יְהוָ֗ה וָֽאֶתְנֶחָֽם׃

(מט) זְכֹר דָּבָר לְעַבְדֶּךָ – תזכור את הדבר שהבטחת לי על ידי נתן הנביא, שתתקיים מלכותי לדורות עולם, עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי, כי אין הדברים אצלי רק בגדר 'תקוה' לדבר שיתכן שיבוא, אלא בגדר 'יחול' שמייחל האדם לדבר שיבוא בוודאות.

(נ) זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי, בהיותי נרדף על ידי אבשלום, כִּי אִמְרָתְךָ – הבטחתך אלי היא זאת שחִיָּתְנִי, ולא נהרגתי ביד אבשלום והמורדים.

(נא) והגם שבאותו זמן שברחתי מפני אבשלום זֵדִים הֱלִיצֻנִי – התלוצצו עלי עַד מְאֹד, כפי שעשה שמעי בן גרא באותו זמן, שהשליך עליו אבנים וקרא אחריו "צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל" (שמואל ב' ט"ז ז'), הגם שלפי האמת מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי.

(נב) ובכל זאת לא הרהרתי אחרי מידותיך, אלא זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם יְיָ, שאתה נוהג תמיד במידת המשפט, וָאֶתְנֶחָם גם על זה, וכפי שאמר דוד לאנשיו (שם י"ב) "אוּלַי יִרְאֶה ה' בְּעֵינִי, וְהֵשִׁיב ה' לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה".