שיעור 567, ספר תהילים, פרק קיט, נז-ס

(נז) חֶלְקִ֖י יְהוָ֥ה אָמַ֗רְתִּי לִשְׁמֹ֥ר דְּבָרֶֽיךָ׃

(נח) חִלִּ֣יתִי פָנֶ֣יךָ בְכָל־לֵ֑ב חָ֝נֵּ֗נִי כְּאִמְרָתֶֽךָ׃

(נט) חִשַּׁ֥בְתִּי דְרָכָ֑י וָֽאָשִׁ֥יבָה רַ֝גְלַ֗י אֶל־עֵֽדֹתֶֽיךָ׃

(ס) חַ֭שְׁתִּי וְלֹ֣א הִתְמַהְמָ֑הְתִּי לִ֝שְׁמֹ֗ר מִצְו͏ֹתֶֽיךָ׃

(נז) ובעת שכל אדם בחר לו את חלקו, בעשירות או בשאר עניני העולם הזה, אני לא בחרתי בשום חלק מעניני העולם, אלא חֶלְקִי יְיָ אָמַרְתִּי – אמרתי שה' יהיה לחלקי, וחלק זה יהיה על ידי שבחרתי לִשְׁמֹר את דְּבָרֶיךָ.

(נח) ולכן לא ביקשתי שום דבר מעניני העולם, אלא חִלִּיתִי פָנֶיךָ בְכָל לֵב – כל בקשת ליבי היתה שתאיר לי את אור פניך, ועל כן חָנֵּנִי כְּאִמְרָתֶךָ – כפי שהבטחת לי, להיות מנת חלקי ונחלתי.

(נט) ולא עיכבוני צרכי הגוף מעבודת ה', כי גם בעת שחִשַּׁבְתִּי דְרָכָי ללכת להשיג את מחייתי ושאר דברים שהאדם מוכרח אליהם כדי לקיים את נפשו, וָאָשִׁיבָה רַגְלַי מהדרכים הללו אֶל עֵדֹתֶיךָ, שהם סיפורי התורה המעידים על השגחת ה' בעולמו, ומתוכם למדתי שאיני צריך להשתדלות אפילו עבור דברים אלו, וכפי שישראל קיבלו במדבר את כל צרכיהם מאת ה'.

(ס) וכן העצלות והמנוחה לא עיכבו אותי מעבודת ה', כי חַשְׁתִּי בזריזות וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתֶיךָ, כי כל מצוה שהגיעה לידי קיימתיה מיד, וגם אותן מצוות שיש בעשייתן טירחה גדולה.