מסכת כלים, פרק ח, משנה ט

משנה ט: בּוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית שְׁפִיתָה, טָמֵא. וְשֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית, אִם יֶשׁ בּוֹ בֵית שְׁפִיתָה, טָמֵא. כִּבְשָׁן שֶׁל סַיָּדִין וְשֶׁל זַגָּגִין וְשֶׁל יוֹצְרִים, טְהוֹרָה. פּוּרְנָה, אִם יֶשׁ לָהּ לִזְבֵּז, טְמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לָהּ אִסְטְגִיּוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לָהּ שְׂפָיוֹת:

משנה ט: כפי שהתבאר לעיל, דין טומאת 'תנור' הוא מחודש ושונה משאר דיני טומאה וטהרה, בכך שאף על פי שהתנור מחובר לקרקע הרי הוא מקבל טומאה. אמנם דין זה הוא רק בתנור העשוי לאפיית מאכלים, ומשנתנו מבארת את הדין בתנור שלא נעשה לשם אפיית מאכלים. בּוֹר שנחפר באדמה, וטח את דפנותיו בטיט היכול לעמוד מאליו, ואינו עשוי לבישול אלא לצורך אחר, וכגון להתיך בו מתכות, שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית שְׁפִיתָה – אך חקק האדם בדופן הבור מקום להנחת קדירה, נעשה דינו כתנור העומד לאפיית מאכלים, והרי הוא טָמֵא – מקבל טומאה. וְכן הדין בבור כעין זה שֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית, שטחים אותו בטיט, אִם יֶשׁ בּוֹ בֵית שְׁפִיתָה, הרי זה טָמֵא.

כִּבְשָׁן שֶׁל סַיָּדִין – עושי סיד, וְשֶׁל זַגָּגִין, ובו מתיכים את הזכוכית לנוזל, ואין טחים אותו בטיט (בשונה מהתנור 'של עושי זכוכית' שהוזכר לעיל), וְשֶׁל יוֹצְרִים – של יוצרי כלי חרס, אף על פי שעשה בו בית שפיתה לשפות בו קדירה, מכל מקום כיון שאין תנורים אלו מצופים בטיט מבפנים, אין להם שם 'תנור', וטְהוֹרָה – אינם מקבלים טומאה כלל. פּוּרְנָה – תנור חרס גדול, שפתחו בצדו, ואופים בו את הפת על ידי הנחתה על קרקעית התנור, כיון שהוא שונה מסתם 'תנור' האמור בתורה שפתחו מלמעלה ואופים בו את הפת על ידי שמדביקים אותה בדפנות התנור, אין דינו ככל תנור המקבל טומאה אפילו כשהוא מחובר לקרקע, אלא דינו כסתם כלי המחובר לקרקע שאינו מקבל טומאה, ואף אם הוא תלוש מהקרקע וניתן לטלטלו ממקום למקום אינו מקבל טומאה, כיון שעיקר שימושו הוא כשהוא מחובר לקרקע. ורק אִם יֶשׁ לָהּ לִזְבֵּז – מסגרת סביבו, בין אם אותה מסגרת היא על גגו ובין אם היא סביב לתחתיתו, שמחמת כן אינה עשויה להתחבר לקרקע כלל, אלא משתמשים בה רק כשהיא מיטלטלת, דינה ככל כלי חרס שיש לו בית קיבול, והרי פורנה זו טְמֵאָה – מקבלת טומאה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לָהּ 'אִסְטְגִיּוֹת' הרי היא טמאה, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לָהּ 'שְׂפָיוֹת' הרי היא מקבל טומאה, ו'אסטגיות' ו'שפיות' הם ה'לזבז' המוזכר בתחילה, אלא שכל אחד מהתנאים אמר זאת בלשון ששמע מרבו.