(132) שער התבונה (ס)

שער התבונה / פרק יד

וְזֶה לְשׁוֹן סֵפֶר הַפַּרְדֵּס שֶׁל מַהֲרָ"מ קוֹרְדֹוֵירוֹ שַׁעַר הֵיכָלוֹת פֶּרֶק ב': שֶׁלְּמַעְלָה אֶחָד מִד' חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ הוּא יוּפִיאֵל שַׂר הַתּוֹרָה, וְכָל מַפְתְּחוֹת הַחָכְמָה בְּיָדוֹ. וְכַאֲשֶׁר הַנְּשָׁמָה עוֹלָה וּמַגַּעַת לְמַעְלָה, אָז הַשַּׂר דֵּעָה הוּא שׁוֹאֵל לָהּ בְּעִנְיַן חָכְמָה שֶׁלָּמְדָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּכְפִי אֲשֶׁר טָרַח בַּתּוֹרָה וְרָדַף אַחֲרֶיהָ, כֵּן לְפִי זֶה יִנָּתֵן הַשָׂכָר. וְאִם הָיָה יָכוֹל לַעֲסֹק בַּתּורָה יוֹתֵר וְלֹא עָסַק, דּוֹחֶה אוֹתָהּ לְמַטָּה תַּחַת הַהֵיכָל הַהוּא בְּבוּשָׁה וְחֶרְפָּה. וְכַאֲשֶׁר הַשְּׂרָפִים תַּחַת הַחַיָּה נוֹשְׂאִים כְּנָפַיִם וּמַשִׁיקְים אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ וְשׂוֹרְפִים אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה וְהִיא נִשְׂרֶפֶת וְאֵינָהּ נִשְׂרֶפֶת וְכוּ'. וְכֵן הִיא נִדּוֹנִית בְּכָל יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיוּ לָהּ מַעֲשִׂים טוֹבִים, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעַסְּקָה בַּתּוֹרָה כָּרָאוּי. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ:

עַל כֵּן צָרִיךְ הָאִישׁ הַנִּלְבָּב לְהִתְבּוֹנֵן בָּזֶה בְּכָל יְמֵי חַיָּיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ, שֶׁיִּרְאֶה אָדָם לִתְפֹּשׂ בְּיָדוֹ מַה שֶּׁלָּמַד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַשִּׂיגֶנּוּ בּוּשָׁה וּכְלִמָּה לְיוֹם הַדִּין, בְּשָׁעָה שֶׁיֹּאמְרוּ: עֲמֹד וַעֲרֹךְ מִקְרָא שֶׁקָּרָאתָ וּמִשְׁנָה שֶׁשָּׁנִיתָ. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ).