764. חוב (א)

מִדָּה טוֹבָה הִיא בָּאָדָם, שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ חוֹב, לֹא יִשְׁקֹט וְלֹא יָנוּחַ עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם חוֹבוֹ, הֲרֵי זֶה גּוֹרֵם טוֹבָה לְעַצְמוֹ, כִּי בְּנֵי אָדָם רְגִילִים לוֹמַר שֶׁמִּי שֶׁהוּא פּוֹרֵעַ חוֹבוֹתָיו בַּזְּמַן, הֲרֵי זֶה כְּאִילּוּ הוּא הַבְּעָלִים שֶׁל מָמוֹן אֲחֵרִים, כִּי יֵשׁ לוֹ שֵׁם טוֹב, וּמוֹצֵא לִלְווֹת וְלִטּוֹל בַּהֲקָפָה בְּעֵת שֶׁיִּרְצֶה, וְכַמָּה שֶׁיִּרְצֶה, וְיָכוֹל לְהִתְעַשֵּׁר, כִּי יוֹתֵר מַרְוִיחַ הָאָדָם בְּנֶאֱמָנוּת שֶׁמַּאֲמִינִים לוֹ, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמַּרְוִיחַ בְּמָמוֹן שֶׁלּוֹ. וְלָכֵן, מִי שֶׁהוּא סוֹחֵר טוֹב, זֶה יִהְיֶה רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ שֶּׁיִּקְנֶה אֱמוּנָה עַל יְדֵי שֶׁיִּפְרַע כָּל חוֹב דָּבָר בְּעִתּוֹ, וְאִם אֵין לוֹ – יִלְוֶה מֵאַחֵר לִזְמַן, כְּדֵי לִפְרֹעַ לָזֶה, וְאַחַר כָּךְ יִלְוֶה מִזֶּה כְּדֵי לִפְרֹעַ לְאַחֵר, כָּכָה יַעֲשֶׂה חוֹזֵר חָלִילָה, בְּאֹפֶן שֶׁהַהַלְוָאָה הַיְשָׁנָה תֵּיעָשֶׂה חֲדָשָׁה, וְלֹא יְאַבֵּד אֱמוּנָתוֹ. וְאַף הוּא מְקַיֵּם בְּכָךְ מִצְוָה, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חז"ל שֶׁפְּרִיעַת בַּעַל חוֹב הִיא מִצְוָה. וּבְכָךְ הוּא אַף גּוֹמֵל חֶסֶד, שֶׁלֹּא לִמְנוֹעַ מִבְּנֵי אָדָם מִלְּהַלְווֹת מָמוֹן לַאֲחֵרִים.

֍ ֍ ֍

וּמִי שֶׁהוּא זָהִיר בָּזֶה, וְיֵשׁ לוֹ מִדָּה זוֹ – שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹב לֹא יָנוּחַ עַד שֶׁיִפְרָעֵנוּ, יִשָּׂא בַּיּוֹם הַהוּא קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת זָרִיז לִפְרֹעַ חוֹב שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִם ה', וְלִהְיוֹת מִן הַזְּרִיזִים שֶׁמַּקְדִּימִים לְמִצְווֹת, וּמִצְוָה הַבָּאָה לְיָדוֹ אַל יַחֲמִיצֶנָה, וְלֹא יִשְׁקֹט וְלֹא יָנוּחַ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂנָּהּ.