מסכת כלים, פרק י, משנה ב
משנה ב: בַּמֶּה מַקִּיפִים. בְּסִיד וּבְגִפְּסִיס, בְּזֶפֶת וּבְשַׁעֲוָה, בְּטִיט וּבְצוֹאָה, בְּחֹמֶר וּבְחַרְסִית, וּבְכָל דָּבָר הַמִּתְמָרֵחַ. אֵין מַקִּיפִים לֹא בְּבַעַץ וְלֹא בְעוֹפֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָתִיל וְאֵינוֹ צָמִיד. אֵין מַקִּיפִין לֹא בִדְבֵלָה שְׁמֵנָה, וְלֹא בְּבָצֵק שֶׁנִּלּוֹשׁ בְּמֵי פֵרוֹת, שֶׁלֹּא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי פְסוּל. וְאִם הִקִּיף, הִצִּיל:
משנה ב: כפי שהתבאר לעיל, כלי שאינו מקבל טומאה, וכן כלי חרס שאינו מטמא מגבו, אם היו סתומים ב'צמיד פתיל' אין מה שבתוכם נטמא מאהל המת. משנתנו מבארת כיצד ניתן לסתום את פתחי הכלים כדי שייחשב הכלי כסגור לענין הטומאה. בַּמֶּה מַקִּיפִים, וכיון שיש צורך שתהא הסתימה בדבר רך שניתן למרחו ולהדביקו היטב סביב הפתח, מונה המשנה מינים שונים של חומרים אלו, בְּסִיד, וּבְגִפְּסִיס – מין סיד שהוא לבן יותר מסיד רגיל, בְּזֶפֶת, וּבְשַׁעֲוָה, בְּטִיט, וּבְצוֹאָה, בְּחֹמֶר, וּבְחַרְסִית – חרסים כתושים שחזרו ולשו אותם במים, וּבְכָל דָּבָר הַמִּתְמָרֵחַ. אֵין מַקִּיפִים, לֹא בְּבַעַץ – בדיל, וְלֹא בְעוֹפֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָתִיל – מכסה את הכלי, וְאֵינוֹ צָמִיד – אינו נדבק ומתחבר היטב לפי הכלי.
אֵין מַקִּיפִין, לֹא בִדְבֵלָה (-תאנה מיובשת) שְׁמֵנָה, וְלֹא בְּבָצֵק שֶׁנִּלּוֹשׁ בְּמֵי פֵרוֹת, אף אם לא נגע בהם אחד משבעה משקים ולא הוכשרו לקבל טומאה, מכל מקום לכתחילה אין להשתמש בהם כצמיד פתיל, כדי שֶׁלֹּא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי פְסוּל, כלומר, שמא לאחר שידביקם כצמיד פתיל המציל את הכלי ומה שבתוכו, יבואו עליהם מים ויקבלו טומאה, והרי דבר שנטמא בעצמו אינו יכול להציל דברים אחרים שלא יקבלו טומאה. וְאִם הִקִּיף בהם, ולא נטמאו, הִצִּיל:
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
