מסכת כלים, פרק יב, משנה ב 1

משנה ב: קְנֵה מֹאזְנַיִם שֶׁל סָרוֹקוֹת, טָמֵא, מִפְּנֵי אֻנְקְלָיוֹת. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, אִם יֶשׁ בּוֹ אֻנְקְלָיוֹת, טָמֵא. אֻנְקְלִין שֶׁל כַּתָּפִין, טְהוֹרָה. וְשֶׁל רוֹכְלִים, טְמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל רוֹכְלִים, שֶׁלְּפָנָיו טְמֵאָה, וְשֶׁלְּאַחֲרָיו טְהוֹרָה.

משנה ב: קְנֵה מֹאזְנַיִם שֶׁל סָרוֹקוֹת – סורקי צמר ופשתן, המוכרים את סחורתם לפי משקל, וצורת השקילה שלהם היא על ידי מוט ארוך שקבועה בו משקולת של ברזל שניתן להוליכה לאורך כל המוט, ובקצהו האחד יש וו מתכת שבו תולים את הסחורה הנשקלת, וככל שמרחיקים את משקולת המתכת מהסחורה הנשקלת, כך ניתן לשקול כנגדה משקל כבד יותר, ומסומן על גבי המוט בכל מקום שאליו מגיעה המשקולת מה המשקל שניתן לשקול כנגדה (כאשר המוט מיושר לגמרי זהו סימן שמשקל הסחורה שוה למשקל המסומן באותו מקום, ואף שמשקולת המתכת עצמה שוקלת פחות מהסחורה, הרי ריחוקה על פני המוט גורם לה להגביה משקל הגבוה הרבה יותר מהמשקולת עצמה), הרי מוט זה טָמֵא, מִפְּנֵי אֻנְקְלָיוֹת – מחמת ווי הברזל הקבועים בו, ואף שאין לְוָוִים אלו שם בפני עצמם, מכל מקום כיון שהם מחוברים לאותו מוט של משקולת, ועל ידי שניהם יחד ניתן לשקול, נחשבים הם ככלי אחד, ומקבלים טומאה. וְקנה מאזנים שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, שאין רגילים לתת בו אונקליות, אלא תולים את הסחורה עצמה, בחבל, על מוט המאזנים, רק אִם יֶשׁ בּוֹ אֻנְקְלָיוֹת, טָמֵא.

אֻנְקְלִין שֶׁל כַּתָּפִין – מוט עץ של סַבָּלִים, שמניחו הסבל על כתפו האחת, ובשני קצוות המוט יש ווי ברזל לתליית שקי המשאות, אחד לפניו ואחד לאחריו, טְהוֹרָה, כיון שמוט העץ הוא העיקר, ואינו מקבל טומאה, ואילו ווי המתכת נחשבים כמתכת המשמשת את העץ, שאינה מקבלת טומאה, ואף כשהווים נמצאים בפני עצמם אינם מקבלים טומאה, כיון שאין להם שם בפני עצמם, ואין להם בית קיבול. וְאונקלין שֶׁל רוֹכְלִים, שגם הם מניחים מוט עץ על כתפם, אך בקצוות המוט יש ווים המחוברים לקערות מתכת שבהם הם מניחים את התבלינים שהם מוכרים, כיון שיש להם בתי קיבול הרי הם נחשבים כעיקר הכלי, ומוט העץ בטל אליהם, ואף כאשר האונקלין אינה מחוברת למוט מקבלת טומאה כדין כלי מתכת שיש לו בית קיבול, ולכן תמיד היא טְמֵאָה – מקבלת טומאה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אונקלין שֶׁל רוֹכְלִים, אותה שֶׁלְּפָנָיו, טְמֵאָה – מקבלת טומאה, כיון שדרכו להניח שם את התבלינים שהוא מוכר, וְשֶׁלְּאַחֲרָיו טְהוֹרָה, כיון שאין דרכו להניח שם תבלינים כלל, ועושים אותה רק כדי שלא יחליק מוט העץ מעל כתפו.