מסכת כלים, פרק יב, משנה ה

משנה ה: מַסְמֵר שֶׁהִתְקִינוֹ לִהְיוֹת פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בּוֹ, טָמֵא. הֶעָשׂוּי לִשְׁמִירָה, טָהוֹר. מַסְמֵר שֶׁהִתְקִינוֹ לִהְיוֹת פּוֹתֵחַ בּוֹ אֶת הֶחָבִית, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, עַד שֶׁיִּצְרְפֶנּוּ. מַסְמֵר שֶׁל שֻׁלְחָנִי, טָהוֹר. וְרַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. מַסְמֵר שֶׁל שֻׁלְחָנִי, וְאָרוֹן שֶׁל גָּרוֹסוֹת, וּמַסְמֵר שֶׁל אֶבֶן הַשָּׁעוֹת, רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:

משנה ה: מַסְמֵר מתכת, בדרך כלל אינו מקבל טומאה, כיון שעיקר שימושו הוא לתוקעו בכותל, וכל דבר שעיקר שימושו הוא במחובר לקרקע אינו מקבל טומאה, אך באופן שֶׁהִתְקִינוֹ האדם על ידי חידודו או עיקומו לִהְיוֹת פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בּוֹ את הדלת, ונמצא שאין תשמישו במחובר לקרקע, הרי הוא טָמֵא – מקבל טומאה. מסמר הֶעָשׂוּי לִשְׁמִירָה, שכאשר יוצא מהבית מניחו על מפתן הדלת בצורה מסוימת, ואם כשחוזר רואה שהוא מונח בצורה אחרת מבין שאדם זר נכנס לביתו ללא רשותו, טָהוֹר – אינו מקבל טומאה, כיון שאין זה תשמיש חשוב, ונשאר דינו ככל מסמר, שאינו מקבל טומאה כיון שעיקר שימושו הוא במחובר לקרקע. מַסְמֵר שֶׁהִתְקִינוֹ על ידי חידודו לִהְיוֹת פּוֹתֵחַ בּוֹ אֶת הֶחָבִית, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא – סובר שהוא מקבל טומאה, כיון שעשה בו מעשה ושינה אותו מסתם מסמר ששימושו במחובר לקרקע, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, עַד שֶׁיִּצְרְפֶנּוּ במים לאחר שליבנו באש, כיון ששימוש זה של פתיחת החבית על ידי מסמר מצריך שיהא המסמר מחודד ודק, ואם לא צירפו במים ישבר המסמר בעת פתיחת החבית, ואינו נחשב ככלי הראוי לשימוש זה.

מַסְמֵר שֶׁל שֻׁלְחָנִי, והוא מסמר הקבוע בעמוד שלפני השולחני, ומעמיד בו את תריסי חנותו, שמניח עליהם את המעות שהוא עוסק בהחלפתם, טָהוֹר – אינו מקבל טומאה, כיון ששימושו הוא במחובר לקרקע. וְרַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא – סובר שהוא מקבל טומאה, כיון שלפעמים מטלטלים אותו. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, מַסְמֵר זה שֶׁל שֻׁלְחָנִי, וְאָרוֹן שֶׁל גָּרוֹסוֹת, וּמַסְמֵר שֶׁל אֶבֶן הַשָּׁעוֹת, שהוזכרו לעיל (משנה ד), רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין: