792. לשון הרע (א)

יְדוּעָה רָעַת לָשׁוֹן הָרַע, כִּי רַבָּה הִיא, עַד שֶׁאָמְרוּ חז"ל שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד עֲבוֹדָה זָרָה גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וּכְבָר כְּרָתוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת".

וְ'לָשׁוֹן הָרַע' הוּא הַמְדַבֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ, אֲפִילוּ אוֹמֵר אֱמֶת, וּבַעֲווֹנוֹתֵנוּ אֵין אָדָם נִצַּל מִמֶּנּוּ, אִם אֵינוֹ שָׁם לִיבּוֹ לְהִזָּהֵר, וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא. וְנֶאֱמַר "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים… נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע". וּלְפִי חֹמֶר שֶׁבּוֹ וְגֹדֶל עָנְשׁוֹ, מִתּוֹךְ זֶה נֵדַע עַד כַּמָּה מַכְעִיס אֶת בּוֹרְאוֹ. וְלָכֵן רָאוּי לָאָדָם לְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחַ לַעֲמוֹד עַל הַמִּשְׁמָר וְלַחְסֹם אֶת פִּיו, וְיַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלֵּם מִלְּדַבֵּר עַל חֲבֵרוֹ מִטּוֹב עַד רַע.