א הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־הָיָ֤ה עַֽל־יִרְמְיָ֨הוּ֙ עַל־כָּל־עַ֣ם יְהוּדָ֔ה בַּשָּׁנָה֙ הָֽרְבִעִ֔ית לִיהֽוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹֽאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הִ֗יא הַשָּׁנָה֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ית לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ ב אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֜ר יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ עַל־כָּל־עַ֣ם יְהוּדָ֔ה וְאֶ֛ל כָּל־יֹֽשְׁבֵ֥י יְרֽוּשָׁלִַ֖ם לֵאמֹֽר׃ ג מִן־שְׁלֹ֣שׁ עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֡ה לְיֹֽאשִׁיָּ֣הוּ בֶן־אָמוֹן֩ מֶ֨לֶךְ יְהוּדָ֜ה וְעַ֣ד ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה זֶ֚ה שָׁלֹ֤שׁ וְעֶשְׂרִים֙ שָׁנָ֔ה הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלָ֑י וָֽאֲדַבֵּ֧ר אֲלֵיכֶ֛ם אַשְׁכֵּ֥ים וְדַבֵּ֖ר וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּֽם׃ ד וְשָׁלַח֩ יְהוָ֨ה אֲלֵיכֶ֜ם אֶֽת־כָּל־עֲבָדָ֧יו הַנְּבִאִ֛ים הַשְׁכֵּ֥ם וְשָׁלֹ֖חַ וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְלֹֽא־הִטִּיתֶ֥ם אֶֽת־אָזְנְכֶ֖ם לִשְׁמֹֽעַ׃ ה לֵאמֹ֗ר שֽׁוּבוּ־נָ֞א אִ֣ישׁ מִדַּרְכּ֤וֹ הָֽרָעָה֙ וּמֵרֹ֣עַ מַֽעַלְלֵיכֶ֔ם וּשְׁבוּ֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם וְלַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם לְמִן־עוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃ ו וְאַל־תֵּֽלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעָבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּֽחֲו֣͏ֹת לָהֶ֑ם וְלֹֽא־תַכְעִ֤יסוּ אוֹתִי֙ בְּמַֽעֲשֵׂ֣ה יְדֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א אָרַ֖ע לָכֶֽם׃ ז וְלֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֥ם אֵלַ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה לְמַ֧עַן הַכְעִיסֵ֛נִי בְּמַֽעֲשֵׂ֥ה יְדֵיכֶ֖ם לְרַ֥ע לָכֶֽם׃
֍֍֍
פרק כה (א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה עַל (-אל) יִרְמְיָהוּ, נבואה שנאמרה עַל כָּל עַם יְהוּדָה, בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, הִיא הַשָּׁנָה הָרִאשֹׁנִית לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.
(ב) אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל כָּל עַם יְהוּדָה, שלא בפניהם, וְאֶל כָּל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, בפניהם, לֵאמֹר.
(ג) וכך אמר להם, מִן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה – מהשנה השלש עשרה לְיֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה, וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, שכבר מולך יהויקים בנו, זֶה שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה (כיון שיאשיהו מלך שלשים ואחת שנה, ומהשנה השלש עשרה ועד סיום מלכותו היו תשע עשרה שנה, ובנוסף היו ארבע שנים במלכות יהויקים בנו, הרי עשרים ושלש שנה), הָיָה דְבַר ה' אֵלָי, וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם, ולא דיברתי רק פעם אחת, אלא אַשְׁכֵּים וְדַבֵּר בכל יום מחדש, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם.
(ד) ולא אותי לבדי שלח אליכם, אלא וְשָׁלַח ה' אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדָיו הַנְּבִאִים, ולא רק פעם אחת, אלא הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם – לא קיבלתם את הדברים לעשות רצון ה', וְלֹא הִטִּיתֶם אֶת אָזְנְכֶם לִשְׁמֹעַ כלל, אפילו שמיעת האוזן, הגם שהיתה השליחות לטובתכם.
(ה) והיתה השליחות לֵאמֹר, שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, וּשְׁבוּ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַן ה' לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם, לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם.
(ו) וגם אם לא תשובו בתשובה על כל העבירות, לכל הפחות תשובו מעבודה זרה, וְאַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם, וְלֹא תַכְעִיסוּ אוֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם, ואז אמנם לא תהיה השגחת ה' עליהם לטובה, כיון שעדיין חוטאים הם בחטאים אחרים, אך ירויחו בכך, וְלֹא אָרַע לָכֶם – לא תהיה השגחת ה' עליהם לרעה, אלא יניח אותם ביד הטבע, ויתכן שיצליחו.
(ז) וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי, נְאֻם ה', לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם, וגם הכעסתם אותי בכך שבגלל מעשיכם הוצרכתי לְרַע (-להרע) לָכֶם, ואין רצון ה' להרע לברואיו, אלא להיטיב להם.
