כז וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֡ם כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁת֤וּ וְשִׁכְרוּ֙ וּקְי֔וּ וְנִפְל֖וּ וְלֹ֣א תָק֑וּמוּ מִפְּנֵ֣י הַחֶ֔רֶב אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י שֹׁלֵ֖חַ בֵּֽינֵיכֶֽם׃ כח וְהָיָ֗ה כִּ֧י יְמָֽאֲנ֛וּ לָקַֽחַת־הַכּ֥וֹס מִיָּֽדְךָ֖ לִשְׁתּ֑וֹת וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שָׁת֥וֹ תִשְׁתּֽוּ׃ כט כִּי֩ הִנֵּ֨ה בָעִ֜יר אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלֶ֗יהָ אָֽנֹכִי֙ מֵחֵ֣ל לְהָרַ֔ע וְאַתֶּ֖ם הִנָּקֵ֣ה תִנָּק֑וּ לֹ֣א תִנָּק֔וּ כִּ֣י חֶ֗רֶב אֲנִ֤י קֹרֵא֙ עַל־כָּל־יֹֽשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
֍֍֍
(כז) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, אל כל מלכי הגויים הללו, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁתוּ את היין שבכוס החימה, וְשִׁכְרוּ, וּקְיוּ – והקיאו, כדרך השיכורים, וְנִפְלוּ וְלֹא תָקוּמוּ, והנמשל הוא, שבעת שירצו לפרוק מעליהם עול מלכות בבל ולמרוד בנבוכדנצר, יבוא ויחריבם לגמרי, מִפְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֵיכֶם – בין עם לעם, ומחמת כן יוכל נבוכדנצר לשלוט על כולם ולנצחם.
(כח) וְהָיָה כִּי יְמָאֲנוּ לָקַחַת הַכּוֹס מִיָּדְךָ לִשְׁתּוֹת, והיינו שלא ישמעו בקולך להמנע מלמרוד בנבוכדנצר, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, בעל כורחכם שָׁתוֹ תִשְׁתּוּ.
(כט) כִּי הִנֵּה אפילו בָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלֶיהָ, אָנֹכִי מֵחֵל לְהָרַע, אף על פי שישראל הם מעל מערכת הטבע והמזלות, אף על פי כן יוכנעו תחת מזלו של נבוכדנצר, וְאַתֶּם – וכי אתם, הגויים, שנמצאים תמיד תחת המזל, הִנָּקֵה תִנָּקוּ מפני נבוכדנצר, ודאי לֹא תִנָּקוּ, כִּי חֶרֶב אֲנִי קֹרֵא עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, נְאֻם ה' צְבָאוֹת (ואמנם לפעמים מביא ה' פורענות על הגויים כדי שישראל יקחו מוסר, ואז אם אכן יחזרו ישראל בתשובה תתבטל הפורענות גם מהגויים, אך כאן אמר שלישראל 'אנכי מחל להרע', כי תהיה תחילת הפורענות בישראל, וכיון שכך אין תכלית הפורענות על דעת שתתבטל הגזירה, ואם כן בודאי שלא תתבטל הגזירה מעל הגויים).
