שיעור מס' 9

אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים, וְאֵלוּ הֵן, דָּם, צְפַרְדֵעַ, כִּנִּים, עָרוֹב, דֶּבֶר, שְׁחִין, בָּרָד, אַרְבֶּה, חֹשֶׁךְ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת. רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים, דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב.

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, בְּמִצְרַים מַה הוּא אוֹמֵר, וַיֹאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה, אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא, וְעַל הַיָּם מַה הוּא אוֹמֵר, וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַים, וַיִירְאוּ הָעָם אֶת ה', וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ. כַּמָה לָקוּ בְאֶצְבַּע, עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה, בְּמִצְרַים לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר, יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה אַחַת, וָזַעַם שְׁתַּיִם, וְִצָרָה שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים אַרְבַּע. אֱמוֹר מֵעַתָּה , בְּמִצְרַיִם לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר, יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרוֹן אַפּוֹ אַחַת, עֶבְרָה שְׁתַּיִם, וָזַעַם שָׁלושׁ, וְצָרָה אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה, בְּמִצְרַיִם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת.

֍֍֍

אֵלּוּ הם עֶשֶׂר המַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל המצרים בְּמִצְרַים, וְאֵלוּ הֵן, דָּם, צְפַרְדֵעַ, כִּנִּים, עָרוֹב, דֶּבֶר, שְׁחִין, בָּרָד, אַרְבֶּה, חֹשֶׁךְ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת. ואמנם הבחירה במכות אלו לא היתה בדרך מקרה, אלא כל אחת מהמכות היתה מידה כנגד מידה למעשיהם של המצריים: א. דם, היה זה תגמול על כך שהיו המצריים משליכים את ילדי ישראל ליאור, וכאילו כל היאור התמלא בדמם של הילדים היהודיים. ב. צפרדע, כנגד צעקת בנות ישראל ובכייתם על בניהן המושלכים ליאור, וכאילו הצפרדעים יצאו מן היאור, ששם הטביעו את ילדי ישראל, לצעוק וליילל עמהן. ג. כינים, כיון שהיו משעבדים בהם בעיקר בעפר האדמה, לעשותו חומר ולבינים לבניית הערים, הוכה והתקלל העפר בעצמו והתהפך לכינים, לצער את המצריים. ד. ערוב, כיון שכל אחד מהמצריים היה מתעלל ביהודים כרצונו, נענשו בכך שנכנסו החיות הרעות לבתיהם, וכל אחת מהחיות טרפה כרצונה, ונהגה עמהם כדרך שהם נהגו עם ישראל. ה. דבר, כיון שישראל לא היו יכולים לרעות את צאנם מפני עבודתם למצריים, וכן היו המצריים גוזלים מהם את בהמותיהם, נענשו שמתו כל בהמותיהם במכה זו. ו. שחין, כיון שאילצו את ישראל לפרוש זה מזו, הוכו בשחין שגרם להם גם כן להתרחק זה מזו. ז. ברד, כיון שהיו המצריים מכים את ישראל באגרופים ובמקלות, ומגדפים אותם בקולם, באה עליהם מכת הברד שהכתה בהם, והרעים עליהם ה' בקולות וברקים. ח. ארבה, כיון שהיו המצריים גוזלים את תבואתם של ישראל מן השדות, באה עליהם מכה זו שכילתה את תבואתם. ט. חשך, כיון שהיו ישראל אצלם בחושך הגלות, באה אליהם מכת חושך שכיסתה את ארצם, ולבני ישראל היה אור. י. בכורות, כשם שהמצריים השמידו את ישראל שהם בניו של הקדוש ברוך הוא, כך הוא השמיד את בכורותיהם, ולקח עת בני ישראל לעם נבחר.

רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב. וטעם הסימנים הללו, כי מצרים היתה מרכז הכפירה בה', והגויים שם התחלקו לשלש קבוצות, היו שלא האמינו כלל בקיומו של הקדוש ברוך הוא, היו שהאמינו בקיומו אך חשבו שאינו משגיח על העולם, והיו שחשבו שכוחו מוגבל כשאר שרי מעלה, ולכן אמר משה רבינו לפרעה מיד בתחילת שליחותו "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר", ובכך רמז לו את הסתירה לשלשת הקבוצות הללו, כי באומרו 'כה אמר ה" התייחס לעיקר קיומו של הקדוש ברוך הוא, ובאומרו 'אלוקי ישראל' התייחס להשגחתו בעולם, שבחר את עם ישראל מכל העמים, ובאומרו 'שלח את עמי' התכוון להוכיח שאין כוחו מוגבל, ולכן יכול הוא לצוות על אומה אחרת לשלח את עמו, ועל זה השיב לו פרעה דברי כפירה 'מי ה", ובכך כפר בקיומו, 'אשר אשמע בקולו', ובכך כפר בהשגחתו, כאומר שאין לו קול וציווי לאנשי העולם, 'לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח', ובכך אמר שאין כוחו אלא על עם ישראל, וכפר ביכולתו לעשות כרצונו בכל העולם, ולכן לא רצה לשלח את ישראל. וכנגד זה הוכה פרעה במיני מכות שונים, להוכיח לו את שלשת היסודות הללו, והחלוקה של המכות היא כפי שחילקם רבי יהודה בסימניו: דצ"ך הם המכות שבאו כדי להוכיח את קיומו של ה', ולכן קודם למכות אלו אמר משה רבינו לפרעה 'למען תדע כי אני ה". עד"ש הם המכות שבאו להוכיח את השגחתו, ולכן בתחילת מכת ערוב אמר משה רבינו לפרעה 'למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ', והיינו שהשגחת ה' חופפת על הארץ ויושביה. באח"ב הם המכות שבאו להוכיח את שליטתו של הקדוש ברוך הוא על כל הכוחות שבכל העולם, ולכן בתחילת מכת ברד אמר משה רבינו לפרעה 'בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ', והיינו שאין שום כח ושלטון נגד רצון ה'.

עתה מבאר מסדר ההגדה את הדרשות בענין המכות שקיבלו המצריים במצרים, והמכות שקיבלו על הים: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, הרי בְּמִצְרַים, ששם ידוע שקיבלו עשר מכות, מַה הוּא אוֹמֵר, 'וַיֹאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה, אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא', והגם שאמרו כן במכת כינים, היה זה כיון שראו שאינם יכולים לעשות את הכינים, ואז הבינו שגם שאר המכות אינן באות בדרך כישוף וכדומה, וכל עשרת המכות הללו מכונות 'אצבע אלקים', וְעַל הַיָּם מַה הוּא אוֹמֵר, 'וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַים, וַיִירְאוּ הָעָם אֶת ה', וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ', ואם כן יש ללמוד את הדברים זה מזה, כַּמָה לָקוּ המצריים בְאֶצְבַּע, עֶשֶׂר מַכּוֹת. ואם כן ב'יד' המוזכרת על הים, שיש בה חמש אצבעות, לקו פי חמש, אֱמוֹר מֵעַתָּה, בְּמִצְרַים לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם, הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת, כי היתה המכה שלא כדרך הטבע, הוצרכה לבטל את ארבעת היסודות, שהם אש, אויר, עפר ומים, שֶׁנֶּאֱמַר בתהילים (פרק עז) לגבי ענין המכות שהיו במצרים, 'יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה, וָזַעַם, וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים'. וכך יש לדרוש פסוק זה, 'עֶבְרָה', זו מכה אַחַת, 'וָזַעַם', שְׁתַּיִם. 'וְִצָרָה', שָׁלשׁ. 'מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים', אַרְבַּע. נמצא שאותן עשר מכות שבמצרים היו מורכבות מארבעים מכות, וכיון שמדרשתו של רבי יוסי הגלילי למדנו שעל הים לקו פי חמש ממה שלקו במצרים, אם כן אֱמוֹר מֵעַתָּה, בְּמִצְרַים לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.

רַבִּי עֲקִיבָא מוסיף על כך ואוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת, כי מלבד זאת שהוכו ארבעת היסודות, הוכתה גם ההרכבה של כל היסודות, שֶׁנֶּאֱמַר באותו פסוק עצמו שהביא רבי אליעזר, 'יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצַרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים', וכך יש לדרוש את הפסוק, 'חֲרוֹן אַפּוֹ', זו מכה אַחַת. 'עֶבְרָה', שְׁתַּיִם. 'וָזַעַם', שָׁלושׁ. 'וְצָרָה', אַרְבַּע. 'מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים', חָמֵשׁ. וכיון שעל הים לקו פי חמש ממה שלקו במצרים, אם כן אֱמוֹר מֵעַתָּה, בְּמִצְרַים לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת.