ספר נשים: הלכות אישות, פרק יא
י) הנושא בתולה, שכתובתה מאתים, וטען ואמר לא מצאתיה בתולה, שואלין אותה. אם אמרה אכן אמת הוא לא מצאני בתולה, מפני שנפלתי והכני עץ או קרקע והלכו בתולי, הרי זו נאמנת, ותחזור כתובתה למנה. ואף על פי שהוא טוען ואומר שמא איש בא עליך ואין לך כלום, אין משגיחין בטענתו, ומכל מקום יש לו להחרים סתם שלא בא עליה איש, אך אינה מפסידה מחמת טענתו, לפי שאין הדבר ודאי לו:
יא) אמרה היא אמת אמר שלא מצאני בתולה, ואיש בא עלי באונס אחר שנתארסתי לו, הרי זו נאמנת, וכתובתה מאתים כמו שהיתה. ואם טען ואמר שמא עד שלא ארסתיך נאנסת ומקחי מקח טעות, או אחר שארסתיך נבעלת ברצונך, אינה מפסידה מספק, כיון שהוא עצמו אינו טוען טענת ודאי, והרי זה מחרים סתם על מי שטוען שקר כדי לחייבני ממון שאיני חייב בו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
