817. עריות (ג)

וְהִנֵּה בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ שֶׁל קְרִיבוֹת הָאֲסוּרוֹת, קַל לָאָדָם לְהִזָּהֵר בְּנָשִׁים זָרוֹת, אֲבָל הַדָּבָר הַקָּשֶׁה הוּא לְהִזָּהֵר בִּקְרוֹבוֹתָיו, וּבִפְרָט הַנִּלְווֹת עִמּוֹ בַּבַּיִת, וּבִפְרָט שֶׁרַבִּים אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר בַּדָּבָר, וְהָרוֹצֶה לְהִזָּהֵר נִרְאָה כְּאִילּוּ הוּא מִתְגָּאֶה בְּמַעֲשָׂיו, כְּגוֹן לוֹמַר לְאִשָּׁה שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל מִמֶּנָּה אֶת הַכּוֹס וְכַדּוֹמֶה. אֲבָל הָאִישׁ הַיָּרֵא אֶת ה', יֶחֱרַד וְיִּלָּפֵת מֵעֲשׂוֹת כָּל שֶׁהוּא נִדְנוּד עֲבֵרָה, וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹּל, כְּמוֹ שֶׁלֹּא הָיָה חוֹשֵׁשׁ לְשׁוּם דָּבָר כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִלְּהַפְסִיד אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, וְשֶׁלֹּא לְהַכְעִיס אֶת בּוֹרְאוֹ.