מסכת כלים, פרק טז, משנה ב

משנה ב: הַסַּלִּים שֶׁל עֵץ, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב. וְשֶׁל תְּמָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִנֵּב מִבִּפְנִים, טָמֵא, שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין. כַּלְכָּלָה, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב וְיִגְמֹר אֶת הַתְּלוֹיָה. בֵּית הַלְּגִינִין, וּבֵית הַכּוֹסוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִנֵּב מִבִּפְנִים, טָמֵא, שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין:

משנה ב: משנתנו ממשיכה לבאר מהו 'גמר מלאכה' של כלים שונים. הַסַּלִּים שֶׁל עֵץ, העשויים מקנים, קיסמים וכדומה גמר מלאכתם לקבל טומאה הוא מִשֶּׁיַּחְסֹם – מזמן שיסגור את שפת הסל באריגת הקנים, וִיקַנֵּב – ויחתוך את הקיסמים הקטנים שנשארים בשפת הסל. וְסלים שֶׁל תְּמָרָה, העשויים מענפי דקל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִנֵּב מִבִּפְנִים – שלא חתך את קצות הענפים, טָמֵא – ראוי הסל לקבל טומאה, שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין – כיון שסלים אלו מתקיימים אף ללא קניבה. כַּלְכָּלָה – סל העשוי מגמי, גמר מלאכתו הוא מִשֶּׁיַּחְסֹם – יסגור את שפת הסל באריגת הגמי שבו, וִיקַנֵּב – יחתוך את קצוות הגמי המיותרות, וְיִגְמֹר אֶת הַתְּלוֹיָה – יסיים את עשיית החבל שתולים בו את הסל. בֵּית הַלְּגִינִין – כלי העשוי מענפי ערבה ומיוחד להניח בו כדים, וּבֵית הַכּוֹסוֹת – כלי העשוי מענפי ערבה ומיוחד להניח בו כוסות, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִנֵּב מִבִּפְנִים – לא חתך את קצוות הענפים הבולטים לתוך חלל הכלי, טָמֵא – מקבל טומאה, שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין אותו ומשתמשים בו כך, ללא חיתוכם.